ברלין ואני (1)
(רשמים משבוע בברלין)

ערים גדולות - מניסיוני הצנוע - מתחלקות לשני סוגים: כאלה שכבר בפגישה הראשונה מקבלות אותך, סוחפות אותך ומבהירות לך איך לצרוך אותן בהנאה - וכאלה שצריכות to grow on you, שצריך זמן וסבלנות להבין את הייחוד שלהן, ובמבט ראשון עלולות להציג דווקא את הקוצים. החלוקה, כמובן, אישית לגמרי ותלויה באישיותו של התייר; מבחינתי, אמסטרדם ופראג (ובמידת מה גם פאריז) שייכות לקטגוריה הראשונה, ואילו לונדון ורומא - לשנייה (וברומא אפילו לא הייתי מספיק זמן כדי לברר אם בשלב מסוים היא באמת מתחיל להתחבב).
העניין הוא, שבעקבות תרגום של לא פחות מארבעה מדריכים העוסקים בדרך זו או אחרת בברלין, האמנתי שהעיר תשתייך במובהק לקטגוריה הראשונה - אחרי הכל, זו עיר שהאמנות והתרבות בראש מעייניה, וראש העירייה שלה הצהיר קבל עם ועדה ש'ברלין אולי ענייה, אבל היא גם סקסית'. למרבה ההפתעה, ההיפך היה הנכון, ורק אחרי מספר ימים הצלחתי להרגיש את ברלין שעליה שמעתי רבות כל-כך. וכמו לונדון, שמצאתי את עצמי בה רק ביום האחרון של ביקורי הראשון (וידעתי אז, שיהיו עוד), גם ברלין נתגלתה לי בהדרגה, משאירה אחריה המון טעם-של-עוד.

אתה ברלינאי?
בפרפרזה על המשפט הידוע It's a nice place to visit, but I wouldn't want to live here, ברלין היא עיר שבהחלט שווה לגור בה, אבל דווקא לתיירים-לרגע אינה מסבירה פנים. תחנות האו-באן והאס-באן גדושות מדרגות בעייתיות למסתובבים-עם-מזוודות; המכונות למכירת כרטיסים אטיות באורח משווע ומאיימות תמיד לגרום לתייר המסכן לפספס את הרכבת הבאה; השילוט רחוק-ממושלם; אף אחד (חוץ מהמקומיים) לא יודע על כרטיסי ההנחה המשתלמים ביותר בתחבורה הציבורית; בניגוד לתל אביב, קשה להזמין פיצה באחת בלילה; ומציאת מרכז אינטרנט ברובע מיטֶה היא משימה הגובלת בסיוט.
וכך, למרות הידע הרב שלי על תולדות העיר ואתריה, ועל אף ששיננתי כבר כמה מלים ב'ברליניש', מצאתי את עצמי יותר מדי פעמים בעמדת התייר המבולבל, שמנסה להבין לאן הזיזו את המיצב שמתחת לכיכר בֶּבֶּל ומאיפה, לכל הדרדוסים, נכנסים למוזיאון פרגאמון (לך תדע שצריך לרדת מהאי בשביל זה). מסתבר שלא מספיק להגיד בשכנוע-עצמי 'אני ברלינאי' כדי שהעיר תאיר לך פנים .

האימפריה מכה שנית
היו כמה סיבות לפער בין ברלין-שבמדריך לברלין-שבמציאות. חוסר הידידותיות לתייר (לעיל) ומזג האוויר (חודש מאי לא היה ממש נפלא הפעם) היו שתיים מהן, אבל העיקרית היתה העובדה שמדריך ברלין היה מהסוג ה'צעיר ותרמילאי' ועסק רבות בחנויות מגניבות, ברים לוהטים, מועדונים ייחודיים ושכונות שתיירים אינן מזדמנים אליהן בדרך כלל - ואילו אני הייתי בעיר על תקן המדריך היודע-כל המוביל את אסנת ואת הוריה באתרי התיירות העיקריים, וכך זכיתי לחוות מלוא-החופן (לפחות בהתחלה) את פניה הקלאסיים של ברלין, ולאו דווקא את צדה השובב והסקסי.
המילה 'קלאסי', אגב, משמשת כאן בשתי משמעויות: הן במובן של 'אירופה הקלאסית' - כלומר אתרי תיירות מקובלים כמו מוזיאונים, פסלים ומבנים מרשימים - והן כתיאור של סגנון אדריכלי. פעם אחר פעם, אתר אחר אתר, נתקלנו באדריכלות ניאו-קלאסית, המבוססת על מבני-העמודים היוונים-רומיים שאומצו בהתלהבות בידי אדריכלי העיר. שער בראנדנבורג, הרייכסטאג, הקתדלה הצרפתית והגרמנית, בית המשמר החדש - כולם מתאפיינים בחזיתות-העמודים המזכירות את האקרופוליס היווני. ברלין הניאו-קלאסית אמנם מרשימה, אבל החלה לשעמם אותי אחרי פחות מיומיים.
היה זה רק ביום הרביעי לטיול, במהלך הביקור במוזיאון פרגאמון, שחיברתי את ההיסטוריה למציאות והבנתי את נטייתה של ברלין אחר הניאו-קלאסיקה. בפרגאמון מוצג אוסף של פסלים, עמודים ואף מבנים שלמים שהוצלו/נשדדו (מחקו את המיותר בהתאם להשקפת עולמכם) בידי ארכיאולוגים גרמניים במזרח הקרוב והתיכון (בעיקר בשטחי האימפריה העות'מנית לשעבר) בסוף המאה ה-19. קל להבין את ההשפעה העצומה שהיתה למבנים הקלאסיים של ציביליזציות מן העבר על האדריכלים המקומיים כששרידים אלה החלו לזרום בהמוניהם לעיר; וקל עוד יותר להבין כיצד מנהיגי גרמניה - שאוחדה ב-1870 והיתה לישות המדינית הגדולה והחשובה ביותר במרכז אירופה - שאפו לבנות את בירת הרייך בפאר הראוי לה על בסיס דגמים קלאסיים אלה. כשלוקחים בחשבון שכמה משליטי פרוסיה (ואח"כ גרמניה) במאה ה-19 ייחסו מידה רבה של חשיבות לתרבות, לאמנויות ולמדע (לצד העוצמה הצבאית), אין תמה שיוון הקלאסית היתה להם למודל.
המחשבה הזו לא רק הסבירה לי מדוע הניאו-קלאסיקה נוכחת כל-כך באתרים הוותיקים של ברלין, אלא גם תחושת אי-הנוחות שלי ממנה. מבנים פומפוזיים אלה הוקמו, כך מתברר, על מנת לפאר ולרומם את העוצמה הגרמנית של 'הרייך השני' - גרמניה הגדולה של ביסמרק - וקשה שלא לקפוץ רייך אחד קדימה ולהיזכר ב'גרמניה הגדולה' הבאה. יתר על כן, דומה שברלין עצמה חשה את אי-הנוחות הזו, את הקרע בין ישותה הקיסרית והגאה לבין דמותה המחולקת והענייה שאחרי המלחמה - וזו מתבטאת במבנים החדשים בעיר, העומדים בניגוד מרתק לאנדרטאות-העמודים הגרנדיוזיות. אבל על כך - בפוסט הבא.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 16/5/2010 14:35, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, הגרמנים האלו...
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של עדה ב-20/5/2010 11:23

---