ברלין ואני (3)
פנים ושמות
את התובנה הבאה התחלתי לתפוס לבדי, אבל האישור הסופי אליה בא מידידתנו מ', שאירח אותנו בברלין. בנוסף לחללי זיכרון מבלבלים, עוד דבר שהברלינאים אוהבים הוא לתת שמות בלתי-רשמיים והזויים לכל מיני מבנים ונקודות ציון בעיר (טוב, מה אפשר לצפות מאנשים שקוראים לנקודת ציון מרכזית בעירם 'אלכס', משל היתה חייל רוסי או חולה אהבה ישראלי). כך, למשל, ניתן להיתקל בפרנצלאואר ברג במגדל-מים המכונה 'הרמן השמן' (שהוסב לבית כלא ואתר עינויים במלחמת העולם השנייה, ואז הוסב שוב לבית מגורים אליטיסטי ; שימוש חוזר נוסח ברלין). ואין כמו השמות הלא-רשמיים למבנים אדריכליים חשובים בבירה: לכנסיית הזיכרון ההרוסה על שם הקייזר וילהלם קוראים 'השן הרקובה', ואילו את המגדל המודרני ואתר התפילה הסמוך מכנים 'הפודרייה והשפתון' (ככה הם נראים ממבט אווירי). ואני תוהה עם הקנצלרית מרקל נהנית מכך שמשרדה מכונה בפי העם 'מכונת הכביסה', או אם האמריקנים שהעניקו לברלין במתנה את המבנה המשמש כיום כבית תרבויות העולם, היו מתלהבים מכך שהברלינאים מכנים את מתנתם 'צדפה בהריון'. מזל שלאנדרטת השואה לא מצאו איזה כינוי ציורי.





אנדרטת השואה (אפרופו)


המחלקה לסיוד עורקים
אחד הדברים האהובים ביותר עלינו, כשאנחנו מטיילים היכנשהוא, הוא לדגום את האוכל המקומי - פיצה, גלידה ואספרסו באיטליה, גבינות ויין בצרפת וכן הלאה. ואף כי אנחנו כבר די מכירים את האוכל הגרמני (או לפחות הזארלנדי), מאוד התאים לנו לאכול בברלין באיזו מסעדה גרמנית שורשית. כמי ששורשיו היהודיים נטועים עמוק בגרמניה (אסנת) או באירופה הקרה (אני), חשבנו שאין לנו מה לפחד מאופיו הכבד והשומני של המטבח הגרמני, שמרתיע רבים וטובים. ולפחות בפונדק הגרמני הראשון שהיינו בו, לא טעינו: השניצלים היו מעולים, האספרגוס היה טרי וקרם הערמונים נטרף בהתלהבות. מרוצים מהצלחתנו, שמנו פעמינו למסעדה עוד-יותר-ברלינאית ועוד-יותר-מסורתית, פונדק בשם 'צור לצטן אינסטאנץ' ('ברגע האחרון'; הפונדק ניצב מול בית המשפט ולפי הטענה קיבל את שמו כאשר שני סוחרים הצליחו 'ברגע האחרון' להגיע להסכם ביניהם לפני שהם נכנסים לקרב משפטי) שקיים כבר מאות שנים ובין השאר התארח בו הקיסר נפוליאון.
אז העיצוב היה מרשים, התפריט הכתוב בגותית ובדיאלקט של ברלין היה משעשע, אבל האוכל... המממ. כדי להיות ברלינאים אמיתיים, הזמנו 'אייסביין' - שוק חזיר מבושלת - שנראית בערך כך:





זה נראה אמנם כמו הרבה אוכל, אבל הבעיה העיקרית היא שמדובר בעיקר בשומן; מנה אחרת בתפריט, בעלת השם המשונה 'גרילהאקסה', היתה בדיוק אותו דבר, רק צלוי בגריל כך שהשומן ניגר ונשרף על הבשר. התפריט הזה היה כנראה מאוד יעיל בחורף הברלינאי הקר של המאה ה-18, אבל בכל זאת קצת יותר מדי עבורנו; למזלנו את החוויה הצילו המנה הראשונה (מרק אספרגוס שמימי) והקינוח (פלטה נפלאה של גבינות, ענבים ולחם ביתי).

ועוד כמה אלפי מלים
ולסיום, כפי שהבטחתי, עוד כמה תמונות מהחוויה הברלינאית, עם הסברים קצרצרים.




דוגמא לשקיפות ברייכסטאג




כריש בקרח, קומת האוכל בכלבו קה.דה.וה




פרט ממזרקת נפטון, בית העירייה האדום ברקע ושמש אחר הצהריים (הפריט האחרון היה נדיר מאוד במהלך ביקורנו)

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 30/5/2010 14:29, ושייך לקטגוריות אמנות, בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של עדה ב-2/6/2010 18:55

---