חזרה

הרבה הרבה זמן לא כתבתי בבלוג הזה.

אפילו עוד יותר זמן לא כתבתי בו ממקום אישי.

בחודשים האחרונים זה כל הזמן הדילמה: לאור הקטעים האחרונים בבלוג, נראה שהבמה הזו בנויה לטקסטים חצי-קלילים, חצי-אנתרופולוגיים, כאלה שנוגעים בגרמניה ובברלין ובארונות ובהנדימנים ומתובלים בבדיחות ובתובנות. יש לי עוד כמה קטעים כאלה שהייתי רוצה לכתוב, וגם כמה טיפה יותר כבדים (בסגנון 'נרמול האנושות', או הפוסטים הפוליטיים שלי), אבל בחודשים האחרונים החיים זרקו לי ולאסנת כמה וכמה כדורים מסובבים, שלהגיד עליהם 'כואב' זו ממש לשון המעטה. וכשמרגישים שכל רגע כמעט משהו מעיק על קנה הנשימה, פשוט אי אפשר בלב שלם לכתוב פוסט ברומו של עולם או פוסט קליל.

ומצד שני, כשיש תחושה קלה של הקלה, ואיכשהו נפתח איזה פתח תקווה בתוך המועקה הזו, הדבר האחרון שאתה רוצה הוא לכתוב בבלוג - יש חיים לחיות אותם, ולבלוג זה בזבוז של הזמן המועט שאפשר ליהנות ממנו. ומצד שלישי, לכתוב את מה שבאמת כואב נראה כמו כזו סטייה פתאומית מהנראטיב של הבלוג הזה, שחשבתי כבר כמה פעמים פשוט לפתוח חדש.

אבל לא כן: הבלוג הזה הרי החל את דרכו בעוד תקופה שהיתה מהקשות ומהשחורות של חיי, המעבר הראשון שלנו לגרמניה - עוד תקופה שבה היה נראה שאי אפשר לדעת מאיפה תבוא המכה הבאה; שבה העיקו עלי חרדות, עצבים ותחושת זרות איומה; שבה ההצטברות של הקשיים, ולאו דווקא כל אחד בנפרד, גרמה לתחושה של חוסר תוחלת. ואז, בתקופה ההיא, הוא היה בדיוק הפתח לשחרור של הדברים האלה, גם אם הם קצת הדאיגו את החברים והמשפחה בארץ. אז אולי הגיע הזמן שהוא יחזור לשם.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 15/2/2011 23:08, ושייך לקטגוריות מטאבלוגיקה, פסימי
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של זאתי, משם ב-20/2/2011 16:05

---