Im Ausland
החיים חזקים יותר |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הוסף לקבועים שלי רוצים להמליץ על הבלוג? לחצו כאן קישור ישיר לבלוג דף כניסה לישראבלוג רסס ברוכים הבאים למועדון המעריצים של שמילקיהו! כינוי: רונן א. קידר גיל: 52 חיפוש טקסט בקטעים: פינת החתול
חתול עולה באש? או שזו סתם הילה של קדוש? בלוגים חביבים עלי
סינמסקופדגש קל ליבריסטאן אמיר אור המתופפת הקטנה החיים שמתחת לחיים לדבר את האהבה הטובה יעל ישראל עושה אהבה מולטי קולטי - בלוג בישול עדה קיטי Alon's Blog תירס חם סיטי בלונד אדמיאל קוסמן שירה ומחשבות עיר מקלט אני והעיר הקדושה מורה נבוכים
באופן כללימי אני ומה אני עושה בגרמניה מה אני בעצם מתרגם שם? איך אני נראה עכשיו (מסופר) החתול שנותן לי לגור אצלו על ספר השירים שלי, "סימני נשיכה" הבלוג השני שלי - מה שהיה מותר זוטא - אם יש לכם רגע - שירים zuhause הגבול חרדה החומה (טכנולוגיה היא קיר) היום הקצר ביותר להיות גרמני (השיר מופיע בסוף הפוסט) יראת אלוהים בתוך הראש מבקרים שני שירים מתוך 'סימני נשיכה' - פרוזה השואה היתה - פתיחה עסקי הספרות Life goes on פרוטוקול פוסטים מומלצים מבלוגים אחרים
על הרע שבעשיית הטוב / את תלכי בשדהכן, אבל לא עכשיו / המתופפת הקטנה תיאורית המחירים / המתופפת הקטנה תשוקה היא תשוקה היא תשוקה / המתופפת הקטנה אלוהים אדירים / miss kitty fantastico אם הקירות / את תלכי בשדה ב"נ ומ"מ רוקדות/ החיים שמתחת לחיים קריאה ב'פרימה'/ורד דור שנה וקללותיה/ אורי אלחייני בקבוק מים/ מיכל ברגמן מהר מהר שלא ייגמר /אסתי על האומץ/עדה על הקל והכבד/ את תלכי בשדה צהריים בטוסקנה/אקס סוף העולם/ שרה (הקודמת) משחקים בבננות / אמיר אור וחברים גברים מתוך קטלוג/ את תלכי בשדה השתלשלות / אסתי ירושלמי בע"מ בובת חרסינה / אסתי ירושלמי בע"מ למה אני שונאת את השדים שבפנים / גן צועני דו"ח מצב נקודתי - חלק ב' / טרף קל קטעים לפי קטגוריות
הבלוג חבר בטבעות: « הקומונה של לי » ± « ישראלים בחו"ל » ± ארכיון: |
2/2011
ראש בקיר במשך הרבה שנים האמנתי באיזון קוסמי. תפיסה קצת מוזרה עבור מי שמעולם לא היה דתי, ובכל זאת, ככה האמנתי - שבסופו של דבר ההפתעות הרעות והטובות מאזנות זו את זו, ובטווח הרחוק, כל שיחת טלפון לא מזוהה או מכתב בדואר עשויים באותה מידה להביא עזרה או צרה. הגישה הזו מאוד עוזרת לעבור תקופות קשות - היא מובילה לאמונה שככל שהתקופה הקשה קשה יותר, כך התקופה הטובה המאזנת תהיה טובה יותר (עוד נספח להשקפה היתה התחושה שבמקרים רבים, דברים טובים צומחים דווקא מהמקומות הרעים ביותר). מה שעזר לי להחזיק בהשקפה הזו למשך שנים הוא כמה וכמה מקרים ממוזלים, ש'נפלו עלי' לגמרי באורח בלתי צפוי ו'הצדיקו' בכך הרבה מאוד הפתעות כואבות. אבל לא עוד. השנים האחרונות - ובפרט חצי השנה האחרונה - פוררו את השקפת העולם הזו וטחנו אותה עד דק. סדרת המכות שניתכו מכל הכיוונים עלינו ועל אנשים יקרים לנו בחודשים האחרונים כל-כך מרגיזה, מרתיחה ומופרכת שאפילו זכייה בלוטו לא תאזן אותה - ואני אפילו לא ממלא לוטו. נראה שזה מאפיין של גיל, של תקופה בחיים: ככל שהזמן עובר, כף המאזניים נוטה לצד השלילי של הסקאלה, והסיכוי לחדשות רעות גובר על הצ'אנס לחדשות טובות. היום, האינסטינקט שלי כשאני ניגש לתיבת הדואר הוא חרדה מההפתעות הרעות המצפות לי שם ולא תקווה למכתב שישנה את חיי. אם התיבה ריקה, אני נאנח בהקלה. וכשהנחמה הזו נגוזה, והתחושה שעוד נועדו לנו הצלחות-ענק שיפצו על הכל נגוזה, הרבה יותר קשה להתמודד עם היומיום, גם אם ברגע נתון לא נוחתת עליך שום קטסטרופה. כי הגוף זוכר, והנפש זוכרת, ושניהם מבלים את הזמן דרוכים לקראת האסון הבא. ובמצב כזה, גם ההנאות הקטנות ואפילו החדשות הטובות - כשהן מגיעות - נצבעות בגון האפור הכללי, בטלות בשישים מול המועקה. ואולי יותר מדויק לומר שהדריכות הזו, הנכונות תמיד להגיב למתקפה הבאה, מקשה עלי מאוד לקבל את המקומות הבודדים בחיים שבהם מנסים להעניק לי אהבה. כתבתי על זה פעם בשיר: "נושך את כף היד המוצעת לעזרה". אז זה היה מקום פנימי שנכנסתי אליו מדי פעם, היום זו מציאות שנמצאת כל הזמן סנטימטר אחד מפני השטח. מוכן כל הזמן להפסדים שיבואו, לצביטות המציקות, לתחושת חוסר האונים, האשמה ואי ההתאמה שמציפה אותי כשמתרגשת הקטסטרופה. עוד בהמשך. 8 תגובות הוספת תגובה הצגת תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי התגובה האחרונה היתה של שפרוחץ ב-17/2/2011 01:15 |