לבן אפור

חרדה היא סוג של טפטוף ברקע, מערכת של אשמות ורחמים שלא בא לי לפתוח.

למרבה הצער זה צובע הכל. כמובן, רק בצבע עדין. כל הגוונים האחרים נראים: יש צחוק, יש אופטימיות, יש מקומות שבהן הגוף משתלהב והאדרנלין לוקח קדימה, יש פרויקטים, יש יצירה.

ובכל זאת, נימה אפורה ורוטטת נמתחת על הכל, משנה את הצבעים, מרפה את הידיים.

שואל ה'אני': אני יכול?

וכך, גם האתגרים של פעם והתקוות לעתיד נמהלים במחשבות על קריסתם, שהרי אין מושלם. אין סיפורי הצלחה הוליוודיים. כל דבר הוא מאבק, ולבסוף סוג של התמסמסות.

מזג האוויר הוא מטאפורה טובה למצב: השמיים לבנים-אפורים, בצבע אחד. כמו אותה שמיכה שנמתחת על הכל.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/2/2011 11:17, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, פסימי
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של לי ב-20/2/2011 15:24

---