אוקיי. אז אין מה לצפות לשליטה.
אולי לא איזון, אבל לפחות בלגן - זה המסר של הימים האחרונים. לצד מכות, יש גם הקלות בלתי צפויות; לצד רעידות אדמה, יש גם מהפכות אופטימיות.
האם אפשר לחוות מספיק כדי להתחיל לקבל את הכל בשוויון נפש?
ומהו שוויון נפש, האם זה אומר שהנפש שווה משהו?
הכאוס אומר שחיים, נקודה.
שמסגרות שנקבעו אינן מסמרות, שאפשר לפצל חיבורים, לחבר פיצולים, להשתמש בכלים בדרך שלא ציפית, לעשות את הדברים אחרת הפעם.
משהו צריך להקריב, אבל לא חייבים לדמוע עליו: שילך.