Im Ausland
החיים חזקים יותר |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הוסף לקבועים שלי רוצים להמליץ על הבלוג? לחצו כאן קישור ישיר לבלוג דף כניסה לישראבלוג רסס ברוכים הבאים למועדון המעריצים של שמילקיהו! כינוי: רונן א. קידר גיל: 52 חיפוש טקסט בקטעים: פינת החתול
חתול עולה באש? או שזו סתם הילה של קדוש? בלוגים חביבים עלי
סינמסקופדגש קל ליבריסטאן אמיר אור המתופפת הקטנה החיים שמתחת לחיים לדבר את האהבה הטובה יעל ישראל עושה אהבה מולטי קולטי - בלוג בישול עדה קיטי Alon's Blog תירס חם סיטי בלונד אדמיאל קוסמן שירה ומחשבות עיר מקלט אני והעיר הקדושה מורה נבוכים
באופן כללימי אני ומה אני עושה בגרמניה מה אני בעצם מתרגם שם? איך אני נראה עכשיו (מסופר) החתול שנותן לי לגור אצלו על ספר השירים שלי, "סימני נשיכה" הבלוג השני שלי - מה שהיה מותר זוטא - אם יש לכם רגע - שירים zuhause הגבול חרדה החומה (טכנולוגיה היא קיר) היום הקצר ביותר להיות גרמני (השיר מופיע בסוף הפוסט) יראת אלוהים בתוך הראש מבקרים שני שירים מתוך 'סימני נשיכה' - פרוזה השואה היתה - פתיחה עסקי הספרות Life goes on פרוטוקול פוסטים מומלצים מבלוגים אחרים
על הרע שבעשיית הטוב / את תלכי בשדהכן, אבל לא עכשיו / המתופפת הקטנה תיאורית המחירים / המתופפת הקטנה תשוקה היא תשוקה היא תשוקה / המתופפת הקטנה אלוהים אדירים / miss kitty fantastico אם הקירות / את תלכי בשדה ב"נ ומ"מ רוקדות/ החיים שמתחת לחיים קריאה ב'פרימה'/ורד דור שנה וקללותיה/ אורי אלחייני בקבוק מים/ מיכל ברגמן מהר מהר שלא ייגמר /אסתי על האומץ/עדה על הקל והכבד/ את תלכי בשדה צהריים בטוסקנה/אקס סוף העולם/ שרה (הקודמת) משחקים בבננות / אמיר אור וחברים גברים מתוך קטלוג/ את תלכי בשדה השתלשלות / אסתי ירושלמי בע"מ בובת חרסינה / אסתי ירושלמי בע"מ למה אני שונאת את השדים שבפנים / גן צועני דו"ח מצב נקודתי - חלק ב' / טרף קל קטעים לפי קטגוריות
הבלוג חבר בטבעות: « הקומונה של לי » ± « ישראלים בחו"ל » ± ארכיון: |
3/2011
עיר בשמש בשבוע הראשון התחלתי לעשות משהו שתכננתי לעשות בברלין כבר מהקיץ שעבר - הדרכת טיולים. אני עובד בחברה שעושה טיולים מודרכים של 4-5 שעות בברלין ובסביבה, בעברית. מסתבר שיש לזה הרבה ביקוש: מספר התיירים הישראלים בברלין הוא משהו די אסטרונומי, ורבים מהם מעדיפים שמישהו יראה להם את העיר, ואם אפשר, בשפתם. העבודה מאומצת מבחינה פיזית, אבל מבחינה נפשית מדובר על הצלה של ממש. היציאה מהבית גורמת לי להרגיש פחות סטטי; ההליכה ממקום למקום ממוססת את האדרנלין שהיה עלול אחרת להפוך לחרדה; המפגש עם אנשים כל הזמן מפיג את הבדידות; והרצון לדעת - שנפתח בעקבות הרצון להיות מדריך טוב - גורם לי להרגיש שסוף-סוף אני באמת גר בברלין, ולא רק ממקם בה מיטה, מחשב וחיבור לאינטרנט. מה שמשפר את המצב הוא שיפור קטן אך ניכר במזג האוויר.התיירים שאני מדריך, אלה שבאים מהארץ, אמנם מקוננים נואשות על הקור; אבל מבחינתי זה חד משמעי - 5 מעלות מעל האפס, שמיים כחולים ושמש הם מזג אוויר אידיאלי לטיול. וזה בדיוק מה ששורר פה בימים האחרונים. היום, למשל, השמש היתה כ"כ חזקה עד שכל הזהב בעיר נצץ ללא הפסק: אלזה המוזהבת בראש עמוד הניצחון, השפיצים של הקתדרלה, הזהב בשגרירות הרוסית ובראש בראשונה - בית הכנסת החדש, שנראה כמו מסגד מורי ומבריק כמו מוצרט בגיל שש. כמובן, תרופת הפלא הזו נמוגה קצת, באופן טבעי, כאשר השמש שוקעת ואתה ההתרגשות. אז מרגישים את השרירים הלאים ושוב מעיבים החיים במלוא מובנם, על החשבונות, טיפולי השיניים והבלגנים הביורוקרטיים הכרוכים בהם. אבל גם זה פתיר, ולו בגלל שזו בדיוק התקופה שבה הימים הולכים ומתארכים בקצב מהיר, וכל יום מלחכת השמש עוד ארבע דקות תמימות ממלכת השחור. 11 תגובות הוספת תגובה הצגת תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי התגובה האחרונה היתה של מריאם ב-15/3/2011 22:47 |