גוד מאני
היום היה יום רע. אולי זו הייתה ההקלה של סוף השבוע, התחושה שהינה, אנחנו מסתדרים ואפשר להיכנס לאיזו שגרה, שנתנה לי ביטחון מוטעה שהכל ילך מעכשיו חלק, או לפחות יותר חלק. ואז בא יום שבו הכל התעקש להיתקע במבוי סתום וטעויות קטנות הפכו לאיטן לבעיות גדולות, וכל זאת דווקא על רקע של יום יפהפה, אפילו חם, שכאילו להכעיס מתריס אלי מבעד לחלון.
הכל, כתמיד, מסתובב סביב כסף. לפעמים אני חושב שזה היה פשוט יותר פעם, כשאנשים היו מוכרים את כל רכושם ומהגרים לארץ חדשה, כשהם דואגים לקחת אתם הכל בכסף מזומן (או ביהלומי המשפחה, שיימכרו לעת צרה). היום, לכאורה, זה פשוט יותר: יש המון דרכים ומכשירים להעביר כסף לחו"ל, ונראה כאילו אין צורך לקחת יותר מדי, ואפשר להשאיר חלק מהחסכונות כמו שהם, ולהעביר אותם באיזה 'אחר כך' נסתר. נוח לחשוב ככה בתקופה שלפני המעבר, שמתרכזים באלף דברים אחרים, כמו לארוז את כל החיים לתוך קופסאות, להשכיר את הדירה ולהעביר את החתול דרך המכשולים הבירוקרטיים (פעם יבוא הזמן לסיפור הזה). אבל מסתבר שזה לא נכון. גם בימינו, בנקים עובדים לאט, אפילו לאט מאוד, ומהזמן שאתה מחליט שאתה זקוק לכסף ועד שהוא זמין עובר הרבה זמן, והרבה מאוד עמלות בדרך. הוסיפו לזה הוצאות בלתי צפויות גדולות, נסיונות נואשים לאופטימיזציה כדי לחסוך בעמלות, כל מיני אנשים בארץ שמאחרים עם הצ'קים ובנקים שדורשים את ההוראה בפקס (שנמצא במשלוח הימי שעוד לא הגיע), ותקבלו צורך הנואש לחשב חישובים מדוקדקים עד האירו האחרון ולבזבז זמן ועצבים כדי לדאוג שיהיה כסף במקום ובזמן שצריך אותו, במקום לשבת לעבוד ולהרוויח את הכסף עצמו.
זה באמת נורא קל להחליט לא להילחץ בגלל כסף כשיש לך, אבל כשאתה מגרד את הרצפה - אם זה בגלל שבאמת אין לך ואם זה בגלל שרובו שוכב איפשהו ולא שש להתעורר ולעבוד בשבילך - פתאום אין ברירה. כשמגיעים למצב שמתלבטים אם לרדת לחנות ולקנות קצת שוקולד, כי זו התפנקות ומי יודע אם יישאר מזומן לדברים אחרים, אז אתה באמת לא יכול להביט החוצה ליום היפה ולחשוב על הנוף, או על אמנות, או על החתול המתפנק, או על שום דבר אחר חוץ מהאל הזה מן המכונה, מר כ. מזומן, ועל איך להביא אותו שוב לצד שלך.
כמו כל אל, מר כ. הוא חסר רחמים. אתה יכול לחשוב שעשית הכל כדי לספק אותו: הרי אתה מתוחכם, ואת עניין עלות הטלפונים על הארץ פתרת בהינף יד בכך שהתקנת סקייפ במחשב ושלחת את כל החברים להתקין גם. אלא שאז מתחילים להצטרף המקרים: אתה מגלה שבגרמניה אינטרנט מהיר בחיבור תמידי הוא יקר ביותר ונאלץ להתפשר על חבילה של מספר שעות מוגבל בחודש, כך שכל דקת חיבור מיותרת כואבת; אתה מגלה שאתה לא מבין מספיק גרמנית ואת גרמניה כדי לקלוט שספק האינטרנט שאתו חתמת הוא חברה סלולרית, ולכן יש דיליי מעצבן בשיחות; ובתקרית משונה הכוללת חתול, שולחן לא יציב ומנורה יקרה (שעוד יסופר עליה בעתיד) אתה מצליח לשבור גם את האוזניות-מיקרופון המתוחכמות שקנית רק למטרה הזאת. זעם האלים ממש.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/9/2006 22:10, ושייך לקטגוריות שחרור קיטור
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של בהצלחה ב-9/9/2006 19:19

---