א... אי...איק...איקאה

כשגרנו בארץ אף פעם לא הייתי באיקאה. לא מתוך עיקרון, פשוט לא יצא: רהיטים קנינו במקומות אחרים או קיבלנו, ובלי אוטו הנסיעה לאי-שם ליד נתניה נראתה תמיד מאיימת. כתוצאה מכך, לא הצלחתי להבין את הקסם שמהלך קטלוג החנות על כל מיני אנשים, ופספסתי כמה הקשרים תרבותיים ב'פייט קלאב', אבל שויין. כשתכננו את הנסיעה, והבנו שנצטרך לקנות הכל חדש (בגלל המחיר השערורייתי של ההובלה הימית), היה לנו ברור שלא נוכל לרהט את הבית ברהיטי עץ כבדים כמו שאנחנו אוהבים. בלי הרבה מחשבה, אמרנו לעצמנו 'טוב, נלך לאיקאה'. וכך היה.
החוויה הראשונית היתה סוג של הלם. אמנם נסענו לשם עם אנדריאה, (האישה שאצלה התארחנו, שלא היתה זרה למקום) אבל כל מיני דברים - החל מהגודל הבלתי-נתפס, המשך בעפרונות המחולקים ובשמות הסקנדינביים האקראיים של הרהיטים וכלה באולם הענק שבו חולצו קניותינו ממבנים בגובה של דיזנגוף סנטר - גרמו לנו לתחושה עזה של הליכה בתוך חלום, הגובל לפעמים בסיוט (למשל הניסיון לנווט שלוש עגלות גדולות לאחת הקופות בעוד אנדריאה מתעקשת לחטט בפינת ה'פוּנדגרוּבֶּה' - מציאוֹת). מה שכן, התברר שמיתוס ה'רהיטים בזול' אינו מדויק לגמרי, והיו כמה וכמה דברים - בעיקר בתחום המטבחים - שלא הצלחנו למצוא שם בטווח המחירים שנראה לנו.
המציאות נחתה עלינו כשהגענו הביתה, או יותר נכון כשהגיע המשלוח והיה עלינו לבנות בעצמנו את כל אותם רהיטי-חלום מהחנות. ההבנה שערימת הקרשים והברגים שלפנינו זקוקה לנו כדי להיות רהיט דיכאה קצת את התלהבות ה'אינסטנט בית' שחשנו כשטיילנו בין המוצגים. עם זאת, מייד התעשתנו, ואף כי לעתים נתקלנו בבעיות - את הרכבת המיטה הפסקנו למספר שעות כי גילינו שאין לנו מברג - בסך הכל הצלחנו ליצור חלוקת תפקידים נוחה (אני אחראי על הבנת ההוראות ועל כל מה שדורש כוח פיזי, אסנת על הברגה וכל מה שדורש דיוק) ובאמצעות ההוראות המצוירות והמפורטות גם ליצור (לאט אבל בטוח) רהיטים לתפארת.
הבעייה היא שפרט ל'איקאה', קנינו גם רהיטים להרכבה מעוד חנות מקומית, Praktiker שמה, שהמחירים בה דווקא היו זולים ועוד קיבלנו עליהם הנחה של 20% (מעין מבצע שכזה, או בגרמנית אָנגֶבּוֹט - מילה חשובה). אלא שכשפתחנו, למשל, את קרטון ארון המטבח שקנינו שם, חשכו עינינו: במקום החוברת החביבה, המפורטת והרב לשונית של איקאה, נגלל לפנינו דף אחד, מצויר בצפיפות, ומלא הסברים בגרמנית. המצב נעשה נואש עוד יותר כשהתברר שרק צד אחד של הדף מיועד בכלל לארון שקנינו (השני לכיורים) וגם הוא מפרט (מטעמי החיסכון) הוראות לשלוש גרסאות שונות של הארון, שלא ברור בכלל איזו מהן היא שלנו. הוסיפו לזה ציורים לא ברורים המקשים על זיהוי החלקים והוראות המתעקשות שצריך גם מברגה ופטיש בנוסף למברג שקנינו, ותבינו למה אוצר הקללות המשפחתי שלנו התעשר מאוד באותו לילה (שלא לדבר על השימוש הרב שעשינו במילון הכיס הגרמני-אנגלי).
כמה נסיונות נוספים עם רהיטים מאיקאה ומחנויות אחרות לימדו אותנו סופית את סוד הקסם של הענק השבדי. זה לא הרהיטים, אלו ההוראות. במקום שאחרים מניחים שהלקוח כבר בנה בחייו אי-אלו רהיטים ולא יעשה טעויות טפשיות, באיקאה מציירים בבירור ועל עמוד שלם מה אסור לעשות, מה צריך לעשות, ואיך זה נראה בכל שלב מהדרך. זה אולי לא מצדיק את שלושים היורו הנוספים, אבל אחרי יומיים בהם בנינו ארון בגדים תוך צרחות חוזרות ונשנות זה על זה ועל הברגים במהלך הרכבת שלוש הדלתות (בעיקר האמצעית עם המראה), כבר היינו מוכנים לדמם עוד קצת כסף, ולו רק כדי שמישהו לעזאזל יסביר לנו,רצוי בציורים של גנון, איזה מהאומים הוא Q, איך הוא נבדל מ-Q1, ואיך לעזאזל מכניסים אותו ל-P ומהדקים.
אבל סוף טוב הכל טוב. יש ארון במטבח, וארון בגדים, ושולחן מחשב וספריה וספה וארונית קטנה למסמכים ויהיו עוד. לפחות מזל שאת מדיח הכלים ומכונת הכביסה לא צריך להרכיב מחלקים.

הערת סיום: אני, הזמרת והבלוג נוסעים מחר לעיר Görlitz (גגלו אותה, זה בצד השני של גרמניה) כדי להשתתף בפסטיבל מוזיקלי בשם Vergessene Musik ('מוזיקה שנשתכחה'). כתוצאה מכך, עדכונו של הבלוג תלוי באפשרויות ההתחברות שלי להוט-ספוטס שונות ומשונות שם, ולכן לא בהכרח יהיה עקבי. אך אל תיפול רוחכם (יהיה נורא קשה למצוא אותה בין הרהיטים) - בשבוע הבא נשוב למתכונתנו הרגילה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 11/9/2006 22:28, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ארי וניר ב-12/9/2006 11:16

---