אור לגויים
קוראיו הוותיקים של הבלוג הזה (אם יש כאלו בכלל) זוכרים ודאי שכבר בפוסט הראשון הזכרתי, בלי להרחיב, איזה מקרה עצוב הכולל חתול, שולחן ומנורה. עכשיו שראש השנה מאחורינו ויום כיפור הולך ומתקרב בצעדי ענק, אולי הגיע הזמן לגולל את הסאגה בשלמותה.
הכל החל בלילה האחרון לשהותנו אצל אנדריאה, ידידתו של ירון שהציעה ברוחב לב לארח אותנו בביתה עד שנמצא דירה. זה נראה סביר, בהתחשב בעובדה שבבית הענק אפשר היה לשכן משפחה מרובת ילדים והיה נשאר מקום. קיבלנו לרשותנו עליית-גג עם שני חדרים ושירותים, מזרונים ושמיכות, ושולחן עליו יכולתי להניח את המחשב ולעבוד. הסידור עבד יפה בהתחלה, ואנדריאה פינקה אותנו - ארוחות כל יום, סימון דירות בשבילנו בעיתונים ואפילו מנורה מתוחכמת, שנדלקת ונכבית במגע.
אבל בימים האחרונים לשהותנו כבר היה ברור שכל הצדדים רוצים שהעניין הזה ייגמר מהר ככל האפשר: לאנדריאה נמאס שאנחנו מתערבים לה בסדרי הבית המאורגנים כל-כך, לנו נמאס מלישון על מזרונים בעליית-גג בלתי-מוסקת; והחתול בכלל יצא מדעתו מהצורך לגור במרחב קטן כל-כך. כתוצאה, עשינו כל מאמץ וקבענו שנעבור לדירה בזמן המוקדם ביותר האפשרי - יום שישי בבוקר, שבו היתה אמורה להגיע המיטה שלנו מאיקאה והיו אמורים לחבר לנו את החשמל. ובגלל שאנשי איקאה הודיעו שהם יגיעו בין שבע לעשר בבוקר, קבענו לקום מוקדם ולהגיע לדירה בשבע (הישג אדיר לכל הדעות, במיוחד כשאסנת היא אחד האנשים שצריכים להתעורר).
אלא שאז, כשעליתי למעלה אחרי ישיבה ארוכה ושיכורה על המרפסת עם אנדריאה ופתחתי את הדלת, חשכו עיני. החתול (ככל הנראה) נבהל ממשהו, נתקל באחת מרגלי השולחן (שהיה, מסתבר, בסך הכל פלטת עץ על שתי תמיכות) והפיל ארצה את כל מה שהיה עליו. במבט מהיר הערכתי את החורבן: המחשב שרד (מה זה נפילה מגובה מטר עבור מי שישרוד בעתיד גם מקלחת?), האוזניות נשברו חלקית, והמנורה המיוחדת, זאת שקיבלנו לשירותנו, נשברה לרסיסים.
ההלם היה מוחלט. אסנת,שעלתה מעלה קצת מאוחר יותר, לקחה את זה אפילו יותר קשה ממני. "זה ממש רעה תחת טובה" היא אמרה, ושנינו היינו המומים מכך שאחרי עשרה ימים שבהם הצלחנו אנחנו, הבית והחתול לשמור על תלת-קיום בשלום, דווקא עכשיו....
לרוע מזלנו (ואולי למזלנו) לא נשאר לנו הרבה זמן לבכות, כי היינו צריכים לקום מוקדם. מאחר שעמדנו לצאת לפני שאנדריאה קמה, החלטנו לספר לה על המנורה רק מאוחר יותר, אולי אחרי הצהריים, ולנסות (אולי) למצוא מנורה דומה לפצות אותה.
הפרק הבא בסיפור נרשם באותו היום אחר-הצהריים. מאחר שנתקענו בהרכבת המיטה כי לא היה לנו מברג, החלטנו לקחת את האוטו לעיר לקנות כמה דברים שחסרים לנו ולחטוף משהו לאכול. אלא שלא היינו לגמרי מאופסים (בשל בעיה בתחושת הזמן של המחשב קמנו שעה מוקדם מדי) והגענו בטעות לאזור לא-מוכר של העיר, שם נכנסנו למגרש חנייה כדי להסתובב ולנסוע חזרה. באותו רגע זיהתה אסנת, שחושיה החדים מעולם לא הכזיבו, שמגרש החנייה שייך לחנות מנורות, והעלתה את האפשרות שנמצא מנורה חלופית לזו שנשברה. טו מייק א לונג סטורי שורט, כך אכן היה: מצאנו במחיר סביר מנורת מגע דומה מאוד לזו שנשברה, וקנינו אותה.
גאים ומלאי הכרת תודה לקוסמוס התייצבנו מאוחר יותר באותו יום בביתה של אנדריאה, וסיפרנו לה את החדשות העצובות. למזלנו, היה לה בדיוק פנצ'ר בגלגל (לא באשמתנו) ויחד עם המנורה החלופית שהבאנו זה פתר את העניין. או לפחות כך חשבנו.
מספר ימים לאחר כל הסיפור, בביתנו החדש, קיבלנו אימייל מאנדריאה. בנוסף לברכות הצלחה בדרך ושאלות על התאקלמותנו בבית החדש, היא ציינה גם שבמנורה שהבאנו חסר - למרבה הצער - חלק חשוב, ושרצוי שנחליף אותה. בשיחת טלפון היא הבהירה גם שמאחר שחסר חלק, ודאי ישמחו בחנות גם להחזיר לנו את הכסף ששילמנו, ושהיא בעצם מעדיפה שנחזיר לה את הכסף ולא מנורה אחרת.
העניין נראה לנו מוזר ולא נעים, אבל לא שאלנו שאלות. לקח קצת זמן עד שהמנורה חזרה אלינו ועד שהיה לנו שוב אוטו ויכולנו לחזור למקום שהגענו אליו בטעות, אך כשהגענו לשם לבסוף (אתמול) נכונה לנו הפתעה. המוכרת החביבה בדקה את המנורה שבידינו והראתה לנו מיד שלא חסר בה אף חלק, ושהיא תקינה לגמרי. נראה שאנדריאה פשוט לא אהבה את המנורה (הישנה או זאת שהבאנו לה, לא ברור) והחליטה להעליל על המנורה המסכנה חלק חסר שלא היה ולא נברא (!)
בקיצור, נפלנו בפח. לא רק שקנינו מנורה שלא רצינו (שהיא חביבה למדי, ומונחת כעת על אדן החלון) אלא שגם נאלצנו לשלם את מחירה פעמיים. מצד שני, זה עדיין פחות מדמי שכירות עבור עשרה ימים שבהם התגוררנו אצל אנדריאה עם חצי פנסיון. ובכל זאת, עם כל הסיפורים על היושר של הגרמנים, הסיפור הזה השאיר לנו קצת טעם מר בפה.

בעניינים אחרים ומשעשעים יותר, כיסא המחשב עלה למקום הראשון בתחרות "ההוראות המטומטמות ביותר", כשהוא מדיח בהפרש ניכר את ארון הבגדים; ארון האמבטיה, שנראה בתחילה בעל סיכויים בתחרות, הידרדר למקום נמוך לאחר שנתגלה שיש בו חורים (!) מוכנים מראש (!) לידיות (!!!)

שנה טובה ושמרו על עצמכם,
רונן

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 23/9/2006 20:13, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., שחרור קיטור
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של צורקה ב-25/9/2006 07:43

---