סתיו מסוכן
מחשבה קטנה וחמקנית, עכשיו כשהסתיו הופך אט-אט את המטפס הירוק על הבית ממול לאדום:
בגרסה המוזיקלית של 'מלחמת העולמות' יש שיר מרגש ששר הגיבור שהוא חרד לגורל אהובתו בעת שהחייזרים תוקפים, שהולך משהו כמו
My life would be forever Autumn
Now you're not here
סתיו הוא אמנם העונה שצובטת בלב, אבל עכשיו כשאני כאן, והסתיו הוא זמן נפלא של קרירות נעימה ואור מלטף, שמעיבה עליה רק התחושה שהחורף מתקרב, נשאלת השאלה למה סתיו ולא חורף? למה מרגיש האוהב שחייו יהיו מעתה סתיו תמידי ולא חורף, העונה המתה באמת? מה כל-כך רע בסתיו?
ואז חשבתי על זה שוב והבנתי שבעוד החורף הקשה ביותר צופן בחובו את הציפייה לאביב, להתחדשות, הרי שבסתיו קיימת רק החרדה מפני החורף. וכשהאוהב מקפיא את עצמו במצב של סתיו תמידי הוא מסרב להיכנס לתהליך הנפשי של האבל, החורף, שבסופו עלולה לבוא השלמה, ושומר את עצמו בציפייה תמידית, בזמן קפוא שבו העלים אדומים אבל אינם נושרים עדיין. וזהו המקום הקשה ביותר, המקום שאינו מוכן ליפול את תהומות הייאוש אלא נזהר מהם - כדי שלא להושיט לעצמו אפשרות להחלמה.




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 27/9/2006 21:05, ושייך לקטגוריות אמנות
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-1/10/2006 06:53

---