בנחישות ובנחישות
אם היו שואלים אותי מה הדבר החשוב ביותר שצריך כדי לעבור לגור בארץ זרה, אז למרות הפיתוי לומר "שפה" ולמרות שמרוב הפוסטים כאן אתם עלולים להסיק שהתשובה היא "כסף", תהיה לי בכל זאת תשובה אחרת: אומץ.
אומץ זו תכונה קצת לא ברורה ולא נורא פופולרית בימינו, אבל בעיני מדובר בהתגברות לא על פחד ידוע, אלא על הפחד הראשוני של כל אחד מאתנו מהלא נודע. אומץ הוא מה שנדרש כדי לעמוד מול הלא=ידוע הגדול והאינסופי, ופשוט לקפוץ פנימה. כי כל התכניות המפורטות, וכל העצות מראש, וכל ההכנות, לא מכינות אותך באמת לשינוי שמתבטא במעבר מארץ לארץ. זה השפה, מזג האוויר, הצורך להתמודד עם סיטואציות לא מוכרות במקומות הכי פשוטים (למשל לעמוד בשלושה תורים לא נכונים בדואר), וזה גם משהו נפשי, שמתבטא בניתוק רשת התמיכה - הפיזית והנפשית - שמעניקים בארץ בה נולדת המשפחה, החברים, מכרים שונים ומשונים, וגם נסיון של שנים בחיים באותה חברה.
אז עכשיו מגייסים את האומץ, את הכוח הפנימי שמאפשר לחייך לצרות בפנים, את האור הפנימי (לא רק בפריג'ידר) שיאיר את הלילות החשוכים. עכשיו, אחרי הקפיצה הגדולה, מגששים באפילה ומנסים להבין איפה נחתנו ולאן הגענו.

נ. ב. מי שמקשר את הקטע הזה עם סצינת הפתיחה מהתסריט שפורסמה כאן אתמול עושה זאת על אחריותו, אבל גם צודק.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/10/2006 19:07, ושייך לקטגוריות אופטימי, מעברים 10-20-30
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של חיה ויסהוז ב-15/10/2006 21:31

---