תן לו בשיניים
בלוג זה החל את דרכו (כפי שמרמזת כותרת המשנה) בנסיון לתעד ברוח טובה את המעבר שלנו לגרמניה ואת ההבדלים בין התרבויות. אלא שבנקודה מסוימת הגורמים האלו הפכו מדברים קטנים ומציקים (או נחמדים) לצרות בינוניות עד גדולות, שהרגשתי שהבלוג (והראש שלי) מתמלא רק בהם, ומנקודה מסוימת (ע"ע "כסף זה לא רגש") הבלוג מתעד יותר את התהליך הנפשי של ההתנתקות שלי מחישובי הפסדים, ונמנע - כמעט במתכוון - מכניסה לחוויות המעבר הקשות יותר. אבל זה לא אומר שהן נפסקו, ולראייה, הסיפור הבא.
אחד הדברים הראשונים שידענו שאנחנו צריכים כאן זה ביטוח רפואי. בכל הבלגן של ההתחלה לקח לנו זמן להתחיל את התהליך, אולי בגלל שבראש שלנו היו קופות החולים בארץ: אתה הולך, ממלא טופס, נרשם.
הסתבר שזה לא בדיוק ככה. כדי שלא נסתבך עם עשרות קופות החולים והביטוחים הרפואיים שיש לנו כאן, ירון המליץ לנו על החברה שהוא עובד אתה, שהיא אמנם לא זולה אבל מאוד איכותית, והם גם מדברים אנגלית. ואכן, שוחחנו עם סוכן החברה והוא הסביר לנו שעלינו לקבל ממנו טפסים ולקבוע בדיקה אצל רופא ובדיקה אצל רופא-שיניים. מיד רצנו לירון לקבל המלצות על רופאים, אךבעוד שהרופא שהומלץ (ד"ר פיל החביב) היה יכול לפגוש אותנו כמעט במיידי, לרופא השיניים של ירון לא היה תור עד אמצע נובמבר.
מאחר שלא רצינו לדחות עוד את הביטוח, ומאחר שבסך הכל מדובר בבדיקה, אספנו סדרה של טלפונים של רופאי שיניים בסביבה (מסתבר שהרחוב שלנו הוא אבן שואבת לרופאי שיניים) ולאחר שתיים-שלוש שיחות מצאנו אחד עם תור קרוב.
בנקודה הזאת כדאי להזכיר שלי יש היסטוריה ארוכה של רופאי שיניים. שילוב של אנטיביוטיקה חזקה בגיל צעיר, שפגעה בחוסנן, נטייה למתוק ואישיות קופצנית (שהתקשתה לשמור על צחצוח שיניים יסודי כהרגל קבוע) גרמו לכך שבפה שלי יש יותר כתרים מבארון של מלכת אנגליה. מודע לכך, ניגשתי לרופא השיניים שלי לפני הנסיעה והשלמתי את כל הטיפולים שהוא ראה לנכון לעשות, כדי לא להצטרך לעשות אותם כאן. גם אסנת עשתה מהלך דומה (אם כי אצלה סדר הגודל שונה לחלוטין). כמו-כן חשוב להזכיר שחברת הביטוח הרפואי הבטיחה לשלם עבור בדיקת השיניים, ולכן הרגשנו חופשיים כציפורי דרור כשנכנסנו למשרד.
ד"ר גונתר וצוותו היו נחמדים ביותר, והסבירו לנו באריכות כשלא הבנו דברים. אחר-כך עברתי בדיקה (שבמהלכה מלמל הרופא ארוכות ובקטעים רבים החל פשוט לצחקק לעצמו) וצילום. בסוף הבדיקה הושיב אותי המצחקק והסביר לי מה כל העניין: לטענתו, הפה שלי דורש סדרה ארוכה, קשה ובעיקר יקרה של טיפולים, כי כל העבודה שנעשתה בארץ על הכתרים שלי לא בסדר. הוא גם הזהיר אותי שחברת הביטוח שלי עלולה לא לבטח במקרה זה, ושאולי עדיף לפנות לביטוח רפואי אחר, שלא עושה כאלו בדיקות. ההסבר לקח זמן, כי נאלצתי לשלוף פעמים רבות את המילון הגרמני-אנגלי שלי.
מיד אחר-כך חזר תהליך דומה (אם כי בהיקף אחר) עם אסנת, והיא גם קיבלה את ההסבר הסטנדרטי של רופאי שיניים על איך מצחצחים וכו'. בנוסף, ד"ר גונתר תהה בפנינו אם חברת הביטוח תהיה מכונה לשלם גם על הכנת תכנית טיפול, ומאחר שלא ידענו, אמרנו לו שיכין בינתיים רק את הבדיקה.
יצאנו מבולבלים, ולמחרת התקשרנו לביטוח הרפואי. הסוכן שלהם שמע את הסיפור, ורתח: הוא טען שהוא מכיר רופאי שיניים כאלו, שגונתר ניסה פשוט לעשות קופה, ושנגיד לו לרשום דיווח מינימלי (ובטח שלא לעשות תכנית טיפול). במקרה הכי גרוע, הוא אמר, אם ה"בדיקה" של גונתר לא תאפשר לבטח אתכם, תיבדקו אצל הרופא השני, ותשלמו על הבדיקה אצל גונתר (חברת הביטוח תשלם על הרופא השני). הוא טען שמאחר שמדובר בתעריף קבוע, זה לא צריך לעלות הרבה.
ניסינו לאתר את גונתר כדי להודיע לו שלא יעשה תכנית טיפול, אך המזכירה האלקטרונית ענתה וטענה שהם בדרך לחופשה בת שבוע (היה יום ו'). בסופו של דבר הגיעה אלינו המזכירה שלו והביאה לנו את הבדיקות (אמרתי לכם שחיפשנו את הרופאים הכי קרובים) ואת החשבון.
וכאן, כמו הרבה פעמים כשעינינו שזפו את המילה Rechnung (חשבון), הן חשכו בבת אחת. אז נכון, הבדיקה עצמה לא היתה יקרה (20 יורו) אבל בחשבון הופיע גם חשבון על הצילום (40 יורו) ועוד סעיף, שאחרי עבודה מאומצת עם מילון התחוור לנו כ"עצות מיוחדות מעל ומעבר למקובל, תוך התמודדות עם דוברים בשפה זרה" (30 יורו). כן, על אותן עשר דקות שבהן הוא הסביר לי על קופות חולים וירד על הרופאים בארץ, או ישב עם אסנת והסביר לה איך מצחצחים, מנסה ד"ר גונתר לגבות מאתנו לא פחות מ-30 יורו לאדם. בהתחשב בעובדה שאף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו מעוניינים ב"עצות מיוחדות" ואף אחד לא אמר לנו כמה זה עולה, הרגשנו מרומים עד מאוד, כועסים ביותר, וחסרי אונים מול החוצפה (בגרמנית Frechheit).
אז שוב, כסף זה רק כסף, אבל כשאתה משלם אותו לרופא שיניים נצלן שמנסה לעשות קופה על חשבון זרים שלא יודעים מספיק טוב את השפה, זה כואב כמעט כמו חור בלי סתימה. אנחנו כמובן ננסה לעשות מאמץ לגלגל את החשבון על חברת הביטוח וכן הלאה; אבל הנזק העיקרי הוא הצורך להתעסק שוב בכמה תמימים אנחנו ובאיך מנצלים אותנו בלי הפסקה.
אבל אולי זה המס שצריך כדי לחיות בארץ חדשה וללמוד את מנהגיה. מנהג נחמד מאוד, למשל, הוא השוק יד-שניה שמתקיים לא רחוק מביתנו בשבת השניה של כל חודש. אתמול חזרנו משם עמוסי כל טוב - שולחן עץ לסלון, שולחן קפה עם אריחים מצוירים, מתלה למעילים, כסא עץ בסגנון עתיק, שמלה אדומה לאסנת, שני שטיחונים חדשחם ומפנקים לליד המיטה, מנורה ליד המיטה, שלושה ספלים לתה ועוד הרבה פיצ'יפ'קעס, והכל בפחות כסף ממה שמנסה לשאוב מאתנו הר גונתר המצחקק. אז יש עוד תקווה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 15/10/2006 09:07, ושייך לקטגוריות שחרור קיטור, מעברים 10-20-30
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של shayandherfangies ב-16/10/2006 17:54

---