פטריות ובלוטים
יום א' משך אותנו בחבליו הקסומים, שוב החוצה, אל הטבע. הפעם לא ירדנו אל הזאאר אלא טיפסנו מעלה, ליער שמתחיל ממש מאחורי הבית שלנו. היער הזה:





כבר הרבה זמן רציתי לבחון את האופציה לטפס דרך היער הזה. ממבט דרך החלון היה נראה שיש מדרגות שמטפסות עליו. אז יצאנו לגינה האחורית והתחלנו לטפס. די מהר התברר שמראה יכול להטעות, ומה שהיה מדרגות הפך לשרידי מדרגות ולבסוף לטיפוס בתוך עלווה עמוקה, שרכים קוצניים שתופסים את הרגליים והזרועות וענפים שנוטים לעוף לתוך פרצופו של הבא מולם. ובסיום הטיפוס (אחרי שגררתי את אסנת במעלה) מצאנו את עצמנו מסיגי גבול בחצר האחורית של מישהו, שלמזלנו היה כנראה בכנסייה, אבל לא שכח לנעול את השער. בלית ברירה קפצנו מעל הגדר - החוצה - רק כדי לגלות שמישהו צופה בנו ממכונית בחיוך מבודח. אסנת בירכה אותו ב-Guten Tag, והמשכנו ברחוב הסלול אל היער האמיתי, במרחק עוד מאה מטר.

בשנייה שנכנסנו ליער קדמו את פנינו הפטריות החביבות הללו:



מיד הבנו שהיום הוא הזמן לצלם קצת מהמגוון האינסופי של פטריות ביער, כדי שכולם יאמינו סוף סוף לסיפורים שלנו. ארבעה צעדים אחר-כך, נקרתה לנו עוד דוגמא לאוסף:




לאחר עוד קצת טיפוס בשביל מוסדר, ראינו אב ובן אוספים משהו. מיד תהינו אם הם אוספים אחד מסוגי הפטריות, ושאלנו אותם. הם הראו לנו את השקים שלהם, וגילינו שהם אוספים... בלוטים. מדובר בסוג אחר של בלוטים משיש בארץ, לא בלוטי אלון רגילים, ולדברי הצמד הם מאוד טעימים כשקולים אותם בגריל. הם צומחים בתוך אצטרובלים קוצניים משונים, שנראים בערך ככה:



ואחרי שהם נופלים לאדמה, נפתחים, מתבקעים ונאספים, הם נראים ככה:




מהאב ובנו המשכנו קצת למקום עם נוף וגזע-עץ שממש קרץ לנו, ומיד עצרנו לארוחת הסנדוויצ'ים המסורתית (הפעם צזיקי עם עגבניות ואבוקדו עם סלט בבגט טרי) עם בקבוק הבורדו הנצחי. הנה אני אחרי הארוחה:




וזה הנוף שהיה לנו בעת הארוחה:




המשכנו למעלה, שם פגשנו יותר ויותר אנשים עם ילדים ושקי בלוטים, וגם שלט בכתב יד שביקש מהמבקרים לא לאסוף יותר מדי בלוטים כי הסנאים תלויים בהם לכלכלתם בחורף. מיד נזכרנו בסקראט מ'עידן הקרח' ובכל סרטי דיסני באשר הם, והחלטנו לא לאסוף יותר מחופן אחד (אחרים יצאו עם שקים עצומים). לאחר זמן מה הבנו גם את הסיבה להתפוצצות האוכלוסין ביער - הגענו למגרש חניה המחובר לרחוב המחובר לציביליזציה.
הלכנו לאורכו קצת עד שנמאס לנו, ובהזדמנות ראשונה חזרנו ליער, אבל בשביל לא ממש מוסדר, כך הסתבר לנו במהרה...
בדרך נפגשנו עם עוד מינים רבים של פטריות, כמה דוגמאות מאוסף התמונות המרהיב שלנו עבורכם:



נראות כמו עלים, נכון? ומה מזכירות אלו?



את זאת משום מה החלטנו לקטלג כרעילה... אולי בגלל הצבע:



לא נתנו לפטריות להסיח את דעתינו מהמטרה המרכזית, שהיתה לרדת מההר בבטחה ובלי לשבור שום קרסול. זה לא היה קל, אבל נעזרנו בענפים, עצים, אבנים, שרכים וזה בזה ובתרגילי אקרובטיקה מרשימים, שכללו גם עצירות בסכנת נפשות ובשיווי משקל עוצר נשימה, כדי לצלם עוד כמה פטריות שיצאו מדעתן. יצאנו עליזים וטובי לב מאיזשהו חור במעבה היער, להפתעת תושבי הרחוב, שהיו עסוקים עדיין בליקוט מזון-הסנאים משולי היער.
שמחנו לשמוע שהיורה הגיע סופסוף לישראל, אצלנו צפוי ביום ה' אירוע גשם משמעותי נוסף ולמזלנו המעילים כבר נפרקו מארגזיהם ואף ניתלו על מתלה המעילים החדש שהרכבנו, אחרי שאתמול רכשנו אותו בשוק העתיקות (הוא משנות ה-20, לא סתם).
שלכם,
רונן ואסנתשמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 15/10/2006 16:55, ושייך לקטגוריות אופטימי, בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של צבון ב-18/10/2006 09:05

---