על הפחד
הפחד הוא צדו השני של האומץ. כפי שהאומץ מתבטא בעצימת העיניים ובצעד קדימה, הפחד מתעורר כשהעיניים נפקחות. בבוקר, כשאני עדיין מתחת לשמיכה החמה, מתעורר לפני צלצול השעון, ובחוץ עדיין חושך, או רק התחלה של התבהרות, אז קשה במיוחד לא לתת לו להשתלט. הפחד הוא צעד אחורה: הוא תמיד בוחן מה הייתי יכול לעשות אחרת. מאלו טעויות היינו יכולים להימנע, מה היינו צריכים לעשות מראש ולא עשינו. במפתיע, הוא לא פחד מהבאות, אלא פחד ממה שכבר נעשה, כאילו הבחירה בוצעה ואנחנו על מסלול התנגשות.
זה קורה כמעט כל בוקר. אי אפשר עדיין לקום, כי העייפות עדיין בשרירים ומחוץ לשמיכה קר; אי אפשר לחזור לישון, כי מחשבות-הפחד מנקרות ומציקות הן. אפשר להסיט את המחשבה לדברים גדולים ממני, להיסטוריה שחולפת בלי להניד עפעף לכיווני, ואפשר להתחבר לאדמה שבכל מקום ולירוק שבחוץ, לנשום את האוויר הצלול ולהוציא בנשיפה את מחשבות החרדה. אבל אלו טכניקות; הן אינו נוגעות בבסיס הקיום, בחרדה התהומית הבסיסית שעוטפת אותי עם פקיחת העיניים. אותה כנראה אי אפשר לבטל, אולי רק ללמוד לחיות אתה, להכיר אותה, להתיידד. עלי להודות, כנראה, על כך שהיא מתפוגגת במהירות עם כוס הקפה הראשונה של היום, וכמעט ולא מופיעה סתם כך. עם זאת, עצם השתלטות הפחד על הבקרים, כמעט כולם, מביאה אותי לחשוב שאולי הוא זקוק עכשיו לקצת יותר מרחב. מי יודע, אולי גם הפחד זקוק ל-15 דקות של תהילה. אז הנה, קח.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/10/2006 08:41, ושייך לקטגוריות אמנות, מעברים 10-20-30
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ענתא ב-19/10/2006 20:20

---