חפצים
1. גבעת הקרטונים

"אולי היינו אריות,
אבל מי שרק רצה לחיות
ידע שטוב לא להיות
על גבעת הקרטו-הו-נים" (טא-טא-טם, טא-טא-טם)

האתר הגיאוגרפי המכונה בעגה המקומית "גבעת הקרטונים" (Kartonnenberg) שוכן בפינה הצפון-מערבית של "הסלון" (הידוע גם בשם "חדר ההרכבה"). ההיסטוריה של האתר ארוכה ומפותלת. בימי ההתיישבות הראשונה (תחילת ספטמבר) היה האתר נקודת איחסון לאריזות של קרטונים מ"פרטיקר" ומ"איקאה", שתכולתם הורכבה בחדר הסמוך והפכה לרהיטים. בשל חוקי המחזור של גרמניה, ומשום היותם אזרחים למופת, החליטו הקידרים לא לזרוק סתם את קרטוניהם, אלא להעביר לפח המחזור הסמוך לנייר, שלרוע המזל לא היה כל-כך סמוך, אלא אי-שם באמצע הדרך הארוכה לסופר.
מסופר כי אי-אז, בתקופה הרהיטית התיכונה, בוצעה גיחה מוצלחת אחת אל הפח; אלא שמאוחר יותר הגיעו קרטונים רבים נוספים, ולבסוף, בתשיעי לאוקטובר, במסגרת ארועי "המשלוח הימי" הצטברו בפינה כל כך הרבה קרטונים, עד שאלו עלו וטיפסו ואיימו להסתיר את עין השמש בחלון ואף למנוע מטריסטול את ההגעה אל מזונו. הר הקרטונים נולד.
בשיאו הגיע ההר לגובה 345 מ' מעל פני הים ובפסגתו התפתח אקלים ארקטי. אך כשנחשד ההר כמקום מחבואו הסודי של הטריסטול, הגיעו מים עד נפש, ובכוחות משותפים יצאו הקידרים למשימת פירוק ההר.
במיטב המסורת הישראלית והמתמטית, הצעד הראשון היה הגדרה מחדש. מכיוון שרבים מהקרטונים בהר היו קופסאות שהגיעו במשלוח הימי, היה קל להוציא אותם מההגדרה "קרטונים למחזור" ולהחליט שהם "קופסאות לשימור". תחת החלטה 662/37 של המועצה הקידרית העליונה הועברו אלו ל"שמורת הקופסאות" (Le refuge des buchsten) שהוקמה במרתף. כעת, משנצטמק ההר לגבעה, לא התקשו כוחות הטוב להוציאו פיסה-פיסה מן הבית, לסוחבו למכונית של ירון ולהביאו לאתר המחזור (אם כי גשם קל שטיפטף והעובדה שקרטונים גדולים נוטים לתפוס רוח הקשתה על המלאכה).
כיום שומם האתר, פרט לקופסת טלוויזיה ענקית (ובה טלוויזיה) שהונחה בה כעדות אילמת לאירועים שהתרחשו כאן. מן החלון נשקף נוף נאה לבית שבצדו השני של הרחוב.
מקום הלינה היחיד באזור הוא הספה הכחולה (לינה ללא תשלום; פתוח מדי יום עד 23:00), מלון-אורחים נוח עם שמיכות, כריות ומצעים ללא תוספת תשלום.

2. הכסא (שיעור בפולנית)
אחד החפצים שקיבלנו בהשאלה מידיה של אנדריאה היה כסא משרדי, ששימש אותי רבות לעבודה בימים הראשונים, עד שקנינו כסא משל עצמנו. אחת השאלות שנקרה במוחנו עם הגעת המשלוח היתה מתי נתקשר כבר לאנדריאה, נזמין אותה לקפה ונחזיר לה את הדברים. מצד אחד, זה היה לא יפה להיעלם ככה; מצד שני, היה נוח להחזיק בחפצים (עוד כיסא זה תמיד טוב) ומאז פרשת המנורה (ראו "אור לגויים") לא באמת רצינו לראות את אנדריאה. ההחלטה, באופן כללי, היתה שנתקשר אליה "מחר".
אתמול פתרה אנדריאה את ההתלבטות כשהתקשרה אלינו ושאלה אם נוכל להחזיר לה את השולחן המתקפל - עוד חפץ שלקחנו ממנה ולא השבנו בינתיים. אסנת הזמינה אותה בחיוך לכוס קפה ביום ו', וקבענו שנחזיר לה אז את החפצים.
אלא שאנדריאה התקשרה מאוחר יותר ואמרה שהיא לא יכולה ביום ו'. מאחר שידענו שיש לנו אוטו (של ירון) היום, אמרנו שנוכל להקפיץ אליה את השולחן. היא אמרה שהיא לא בטוחה מתי תהיה בבית, ושנשאיר את השולחן בחוץ. בקיצור, העמסנו הבוקר את השולחן והכיסא לאוטו ועלינו אליה. היא לא היתה, וגם האוטו שלה לא היה בחנייה, מה שיצר בעיה: את השולחן קיפנו ושמנו בחוץ, אבל הכיסא המשרדי עלול היה להיהרס אילו השארנו אותו לחסדי הגשם. ולמרות שאסנת התרגזה, ואמרה שהיא בטוחה שאנדריאה דאגה בכוונה לא להיות בבית, לא הצלחנו למצוא שום דרך להשאיר את הכיסא בלי ליצור פתח לצעקות בעתיד, והחלטנו להחזיר אותו הביתה.
שתי דקות אחר-כך, אחרי שעברנו את הפינה, ראינו פתאום את האוטו של אנדריאה חונה לצד הדרך, ואותה-עצמה משקה את העציצים של השכנים. אבל אסנת כבר לא עצרה: כללי הפולניות קובעים כי במקרה כזה אנדריאה כנראה לא רוצה לראות אותנו, ולכן גם אנחנו לא רוצים לראות אותה. את הכיסא נחזיר בהזדמנות אחרת.

3.שווארץ
נסיון משעשע היום באיקאה: בגלל שרצינו רהיטים לסלון, הלכנו על הדגמים הכהים (שחור וחום-שחור) של שולחן טלוויזיה, שידה וכסאות. למרבה תסכולנו הסתבר כי אף אחד מהשלושה לא היה באותו רגע במחסן - הם נחטפו, מסתבר. השחורים, מסתבר, פופולריים יותר.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/10/2006 19:12, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., הומור
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של מיכל ב-23/10/2006 08:04

---