הרגעים הכי קשים
הרגעים הכי קשים לא בהכרח קורים כשמגיעות חדשות רעות, או כשמשהו עולה פי שלוש ממה שחשבנו. לפעמים מספיק פשוט להרים את הראש מהמחשב ולראות שהשמש שקעה והיום נגמר. לפעמים מספיק פשוט להסתובב שלוש פעמים בדירה ולחפש את עצמך.
הרגעים הכי קשים קשורים לפחד שכתבתי עליו, אבל לא זהים אליו. אלו הרגעים שבהם משתלטת על הגוף והנפש מרירות כזוף שהדבר היחידי שהיא יכולה לחשוב עליו זה "אני לא רוצה להיות פה". איזושהי תחושה של חוסר בית, גם כשאני בתוך ארבעת הקירות שלנו, שגורמת לי להתגעגע בעוצמה למקום אחר; אייזושהי תחושה של חוסר הבנה בסיסית של המקום בו אני נמצא, שמעלה את השאלה, למה לסבול.
יש לכך הרבה תשובות רציונליות, החל מהבנליות ביותר ועד לעמוקות עד מאוד, כמו למשל שבאתי לכאן בדיוק בשביל התהליך הזה, הקושי הזה, שממנו אני יכול לצמוח ולהשתנות. אבל ברגעים הכי קשים התשובות הרציונליות יכולות ללכת לחפש את החברים שלהן, כי אני, כמו ילד, פשוט רוצה הביתה.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 22/10/2006 20:40, ושייך לקטגוריות שחרור קיטור
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-23/10/2006 20:39

---