בטיפול
אף פעם לא באמת האמנתי בפסיכולוגים. קיבלתי מדי פעם את העובדה שהם עשוי משהו חיובי לאנשים מסביבי, אבל האמת שהאטיות בתהליכים האלו בדרך כלל העבירה אותי על דעתי. בשביל אנשים שמקבלים כמה מאות שקלים לשעה, הייתי מצפה יותר לניסים מאשר למה שנראה לי שקורה שם - איזו התגוששות אטית שלא מובילה לשום דבר.
את התהליכים הנפשיים שלי אני מעדיף לעבור מול העולם עצמו, מול חברים קרובים, מול המחשב כשאני כותב לתוכו. גם הקצב - פעם בשבוע - הוא איטי ומהיר מדי בו-זמנית: איטי מכדי כדי לתפוס את הרגעים האינטנסיביים כשהם קורים, מהיר מכדי לשים לב לשינויים אמיתיים. אני את הטיפול שלי רוצה בעודו חם, כשאני מתפרק, לא בסימולציה במשרד מסודר.
כל הדברים האלו עוברים לי בראש כשאני צופה (עדיין רק בהתחלה) בסדרה "בטיפול", שנשלחה אלינו כמתנה נהדרת מידידה ותיקה בארץ. בסדרה, ראו זה פלא, בכל טיפול יש רגעים אינטנסיביים, רגעים של אמת, חשיפות, דרמה וכולי. בכל יום. וגם כאשר המטופל מתחמק, והטיפול נכנס למבוי סתום, מצליח התסריט האינטליגנטי לקחת סיבוב ארוך עם משהו שנראה לא-קשור, אבל בסוף הופך להיות הכי קשור בעולם.
אני יכול מאוד להזדהות עם זה ככותב תסריטים: כשהעלילה נקלעת למבוי סתום, צריך להסיט את הצופה איכשהו למקום אחר, בלי שיבין שהוא בעצם מתקדם בינתיים גם בעלילה הראשית. כלומר, מדובר בהטעיה; אם הייתי מלמד פסיכולוגיה הדבר הראשון שהייתי מעביר היא סדנת משחק.
החיים הם כמובן אחרת, אבל גם בהם יש הסטות מהסוג הזה. אם אתה מתחמק מבעיה, היא בדרך כלל תתפוס אותך בסיבוב. אם אתה לא אומר משהו, הוא יתפוס אותך בדיוק כשאתה מתכונן לצאת לאירוע, בדיוק כשיש לך משהו אחר לעשות, בדיוק כשאתה מתכנן עוד התחמקות.
וזה מה שטוב בנסיעה הזאת לחו"ל, מבחינתי: היא אוטומטית מצמצמת את אפשרויות ההתחמקות. יש רק אני, אסנת, ומחשב. קשה הרבה יותר לשקר לעצמך שהכל בסדר. קשה הרבה יותר לגרור משהו שלא אמרת ולהשאיר אותו unsaid שנים. ההתמודדות היומיומית עם קשיים כלכליים, קשיי שפה, קשיי תרבות, דברים שאי אפשר לפתור בהינף האינטליגנציה והקסם האישי - כל אלו דוחקים אותי לקיר, יוצרים משבר - ולא במשרד הממוזג של הפסיכולוג, אלא בחיים האמיתיים.
ומשבר - מהסוג הזה, שלא נותן לך לברוח - הוא הדרך שאני מכיר לגדול.

תראו מה קרה, התחלתי לכתוב על סדרת טלוויזיה ויצאה לי תשובה לשאלה למה הייתי צריך לנסוע רחוק כדי להתפתח כאמן. אפילו תסריטאי לא היה כותב את זה יותר טוב.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/10/2006 23:07, ושייך לקטגוריות אמנות
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-30/10/2006 09:58

---