שפתו של קורטס
שמעתי בהקשר כלשהו איזה משפט על משפחה שלא היה להם איך להחזיק את הילדים שלהם, ומיד דמיינתי את זה לעצמי: אבא ואמא שאין להם ידיים, רק גדמים קטנים, והם לא יכולים לקחת את הילדים על הידיים ולהחזיק אותם. הם לא יכולים אפילו לתת יד כשעוברים במעבר חצייה. אמרו שם גם שהיו צריך לקחת מהם את הילדים, ואני חשבתי, ברור, הרי איך הם יכינו אוכל, או יחזיקו לילד את היד כשהוא עושה תרגילים בחשבון, ובכלל איך הילדים האלה יגדלו אם לא יהיה מישהו שיפתח להם קופסאות ומגירות וילטף אותם על הראש, אולי אפשר לעשות את זה עם הרגליים, אבל להכין סלט בטוח אי אפשר.
והילדים, הרי הם יצטרכו ללמוד מתישהו איך עושים דברים, איך אוכלים עם סכין ומזלג, למשל, כי להורים יהיו שיטות משלהם לאכול שלא צריך בשבילם אצבעות. כמו שחשבתי לאחרונה איך קורטס והכובשים הספרדים שהגיעו לדרום אמריקה יכלו בכלל ללמוד את שפת האצטקים שגרו שם? הרי לא היה אף אדם בעולם שמדבר בשתי השפות, לא היו מילונים - לא היתה להם שום דרך ללמוד זה את השפה של זה. ובכל זאת למדו: הרי היום יש במקסיקו אנשים שמדברים את שתי השפות.
אולי יש פה מחשבה לא נכונה. מחשבה שמניחה שכדי להסביר צריך לדעת. שיש ידע, וצריך להעביר אותו למישהו אחר. זה נראה בסיסי, אבל זה כנראה לא נכון: לא כל לימוד הוא העברת ידע. לימוד הוא לפעמים תהליך, שמהותו היא עצם קיומו. ניסוי וטעייה שבו שני הצדדים הם מורה ותלמיד בעת ובעונה אחת.
זה מחייב, כמובן, נכונות ומעורבות של שני הצדדים. הספרדים והאצטקים לא היו ממש מחויבים לעניין, ולכן הרגו אלו את אלו כמה מאות שנים. אבל כשמורה ותלמיד או הורה וילד רוצים שניהם שהלימוד יצליח, ושניהם מוכנים להסתכן במבוכה, להיתקע בפינות חשוכות, ובעיקר ללמוד משהו חדש על עצמם, אז אולי לא חייבים לשרוף ערים כדי שהיכולות יוטמעו. ואולי זאת אפילו לא המטרה, להעביר ידע ממקום למקום, אלא שהמטרה היא עצם התהליך הלימודי, האינטרקציה החשופה עצמה.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/11/2006 19:39, ושייך לקטגוריות עבודה, מעברים 10-20-30, אמנות
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של F ב-3/1/2007 17:00

---