Im Ausland

החיים חזקים יותר
 
הוסף לקבועים שלי
רוצים להמליץ על הבלוג? לחצו כאן
קישור ישיר לבלוג
דף כניסה לישראבלוג
רסס


ברוכים הבאים למועדון המעריצים של שמילקיהו!

כינוי: רונן א. קידר
גיל: 52
רוצים מנוי? מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
חיפוש טקסט בקטעים:

חפש


פינת החתול


חתול עולה באש?
או שזו סתם הילה של קדוש?


בלוגים חביבים עלי
סינמסקופ
דגש קל
ליבריסטאן
אמיר אור
המתופפת הקטנה
החיים שמתחת לחיים
לדבר את האהבה הטובה
יעל ישראל עושה אהבה
מולטי קולטי - בלוג בישול
עדה
קיטי
Alon's Blog
תירס חם
סיטי בלונד
אדמיאל קוסמן
שירה ומחשבות
עיר מקלט
אני והעיר הקדושה


מורה נבוכים
באופן כללי
מי אני ומה אני עושה בגרמניה
מה אני בעצם מתרגם שם?
איך אני נראה עכשיו (מסופר)
החתול שנותן לי לגור אצלו
על ספר השירים שלי, "סימני נשיכה"
הבלוג השני שלי - מה שהיה מותר
זוטא - אם יש לכם רגע
-
שירים
zuhause
הגבול
חרדה
החומה (טכנולוגיה היא קיר)
היום הקצר ביותר
להיות גרמני (השיר מופיע בסוף הפוסט)
יראת אלוהים
בתוך הראש
מבקרים
שני שירים מתוך 'סימני נשיכה'
-
פרוזה
השואה היתה - פתיחה
עסקי הספרות
Life goes on
פרוטוקול


פוסטים מומלצים מבלוגים אחרים
על הרע שבעשיית הטוב / את תלכי בשדה
כן, אבל לא עכשיו / המתופפת הקטנה
תיאורית המחירים / המתופפת הקטנה
תשוקה היא תשוקה היא תשוקה / המתופפת הקטנה
אלוהים אדירים / miss kitty fantastico
אם הקירות / את תלכי בשדה
ב"נ ומ"מ רוקדות/ החיים שמתחת לחיים
קריאה ב'פרימה'/ורד דור
שנה וקללותיה/ אורי אלחייני
בקבוק מים/ מיכל ברגמן
מהר מהר שלא ייגמר /אסתי
על האומץ/עדה
על הקל והכבד/ את תלכי בשדה
צהריים בטוסקנה/אקס
סוף העולם/ שרה (הקודמת)
משחקים בבננות / אמיר אור וחברים
גברים מתוך קטלוג/ את תלכי בשדה
השתלשלות / אסתי ירושלמי בע"מ
בובת חרסינה / אסתי ירושלמי בע"מ
למה אני שונאת את השדים שבפנים / גן צועני
דו"ח מצב נקודתי - חלק ב' / טרף קל


קטעים לפי קטגוריות


 << נובמבר 2006 >> 
א ב ג ד ה ו ש
      1 2 3 4
5 6 7 8 9 10 11
12 13 14 15 16 17 18
19 20 21 22 23 24 25
26 27 28 29 30    

הבלוג חבר בטבעות:
« הקומונה של לי » ±
« ישראלים בחו"ל » ±

ארכיון:

11/2006

שפתו של קורטס
שמעתי בהקשר כלשהו איזה משפט על משפחה שלא היה להם איך להחזיק את הילדים שלהם, ומיד דמיינתי את זה לעצמי: אבא ואמא שאין להם ידיים, רק גדמים קטנים, והם לא יכולים לקחת את הילדים על הידיים ולהחזיק אותם. הם לא יכולים אפילו לתת יד כשעוברים במעבר חצייה. אמרו שם גם שהיו צריך לקחת מהם את הילדים, ואני חשבתי, ברור, הרי איך הם יכינו אוכל, או יחזיקו לילד את היד כשהוא עושה תרגילים בחשבון, ובכלל איך הילדים האלה יגדלו אם לא יהיה מישהו שיפתח להם קופסאות ומגירות וילטף אותם על הראש, אולי אפשר לעשות את זה עם הרגליים, אבל להכין סלט בטוח אי אפשר.
והילדים, הרי הם יצטרכו ללמוד מתישהו איך עושים דברים, איך אוכלים עם סכין ומזלג, למשל, כי להורים יהיו שיטות משלהם לאכול שלא צריך בשבילם אצבעות. כמו שחשבתי לאחרונה איך קורטס והכובשים הספרדים שהגיעו לדרום אמריקה יכלו בכלל ללמוד את שפת האצטקים שגרו שם? הרי לא היה אף אדם בעולם שמדבר בשתי השפות, לא היו מילונים - לא היתה להם שום דרך ללמוד זה את השפה של זה. ובכל זאת למדו: הרי היום יש במקסיקו אנשים שמדברים את שתי השפות.
אולי יש פה מחשבה לא נכונה. מחשבה שמניחה שכדי להסביר צריך לדעת. שיש ידע, וצריך להעביר אותו למישהו אחר. זה נראה בסיסי, אבל זה כנראה לא נכון: לא כל לימוד הוא העברת ידע. לימוד הוא לפעמים תהליך, שמהותו היא עצם קיומו. ניסוי וטעייה שבו שני הצדדים הם מורה ותלמיד בעת ובעונה אחת.
זה מחייב, כמובן, נכונות ומעורבות של שני הצדדים. הספרדים והאצטקים לא היו ממש מחויבים לעניין, ולכן הרגו אלו את אלו כמה מאות שנים. אבל כשמורה ותלמיד או הורה וילד רוצים שניהם שהלימוד יצליח, ושניהם מוכנים להסתכן במבוכה, להיתקע בפינות חשוכות, ובעיקר ללמוד משהו חדש על עצמם, אז אולי לא חייבים לשרוף ערים כדי שהיכולות יוטמעו. ואולי זאת אפילו לא המטרה, להעביר ידע ממקום למקום, אלא שהמטרה היא עצם התהליך הלימודי, האינטרקציה החשופה עצמה.

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/11/2006 19:39, ושייך לקטגוריות עבודה, מעברים 10-20-30, אמנות
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של F ב-3/1/2007 17:00



45,971
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרונן א. קידר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רונן א. קידר ועליו/ה בלבד