Hair
דבר ראשון, קבלו שתי תמונות:






אלו מכם שפצחו בצרחות אימה בעקבות התמונות הללו, מוזמנים לקחת נשימה עמוקה, להירגע, ולהיזכר שזה השיער שלי ולא שלהם. אלה שלא מבינים על מה המהומה (וגם אלו שכן), מוזמנים לקרוא את ההסבר הבא.
שיער ארוך הוא הרבה פעמים עניין של מתבגרים, אבל אני, שגדלתי כחנון חובב מתמטיקה, לא ממש התעניינתי בו עד אחרי שסיימתי תואר ראשון ונכנסתי לשירותי הצבאי בעתודה. רק אז, כשהאנשים שהסתובבתי אתם החלו יותר ויותר להיכנס תחת ההגדרה (המיושנת כיום, אני יודע) "פריקים", התחילו מעלותיו של השיער הארוך לקסום לי, החל מהאפקט ה'מגניב' שלו על בנות המין השני וכלה בעובדה שבהיותי חייל הוא היה גורם אסור, וכידוע, האסור הוא הדבר המושך ביותר. שלא לדבר על השחרור מהצורך ללכת לספר. וכך, קצת אחרי שהשתחחרתי, התחלתי לגדל שיער.
בהיותי חדש לגמרי בתחום, לא ממש הייתי מודע לכך ששיער ארוך דורש לא פחות (ואף יותר) טיפול מקצר. כתוצאה, עברתי תקופות מטורפות של שיער הגדל לכל הכיוונים, נסיונות נואשים לאסוף באמצעות קשתות שונות ומשונות, מפגש לא נעים עם ידידה ירושלמית שהתאמנה עלי בקיצוץ קצוות, ושאר מרעין בישין. התקופה הזו באה לסיומה באבחה חדה בסוף שנת 1999, כאשר עמדתי להוציא לאור את ספרי הראשון, והמו"ל לקח אותי לשיחה שבה הסביר שעם הוצאת הספר אהפוך לאישיות ציבורית, וניסה בעדינות לשכנע אותי להסתפר, או לפחות למצוא דרך לאסוף את השיער באורח אסתטי יותר. לא התכוונתי להתייחס אליו ברצינות, אבל כשאסנת (אז חברתי החדשה) הציעה שאולי נלך לספר שהיא מכירה שיעשה לי איזו תספורת "בינונית" (עדיין ארוך, אבל יותר מסודר) מצאתי את עצמי מסכים. במספרה, כמובן, התגלגלו הדברים אחרת, לאחר שהספר הביע מורת רוח עצומה משערי הבעייתי. טו מייק א לונג סטורי שורט, הי מייד מיי לונג הייר שורט, ובא לציון גואל (נניח). אבל התספורת, באותה נקודה, סימנה את הוצאת הספר, והפכה לסמל לשינוי מהותי בחיים.
אבל זה לא סוף הסיפור. כשנה וחצי אחר-כך, אחרי שהבטחות המו"ל להופכי לאישיות ציבורית לא במיוחד התגשמו, וכשעזבתי (זמנית) את התואר על מנת לתרגם ספר (שלא יצא בסוף) ולכתוב את הרומן השני שלי (גם הוא עדיין מחפש מו"ל), החלטתי לחזור ולגדל, והפעם כמו שצריך. בתמיכת חבריי (ואסנת) הצטיידתי בתכשירי טיפוח ואמרתי שלום למספריים, שוב.
וכך החלה התקופה שבה רובכם מכירים אותו, עם השיער הארוך הנראה מצוין בקוקו (אבל עדיין נוטה לברוח לכל הכיוונים אחרי כמה שעות). אלא שלקראת סופה נבעו ספקות, במיוחד עם המעבר לגרמניה, ואפילו הלכתי עד לספרית כדי להסתפר, קצת לפני הנסיעה. התוצאה הפעם היתה תמונת ראי של מה שקרה בפעם הקודמת: הספרית התפעלה כל=כך מתלתלי שהצליחה להניא אותי מתספורת מלאה, ורק גזרה קצוות וסידרה קצת. לענייני היופי זה בהחלט סייע, אבל עדיין נותר קול פנימי שלחש, שזה עוד לא נגמר.
ואז עברנו. והקשיים, הנפשיים והכלכליים, היו הרבה יותר ממה שחשבתי. ותחושה החלה לקנן בי, של שינוי גדול, וכמו כל שינוי גדול, הייתי חייב לסמן אותו באורח פיזי.
אז הנה, באדיבות מכונת התספורת של פיליפס, עוד תמונה של האני החדש שלי, הפעם על רקע השלכת המרהיבה לצד נהר הזאאר:



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 15/11/2006 21:56, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, תמונות
13 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של עצמי ב-27/10/2007 19:53

---