חרדה
מאז שכתבתי על הפחד לא הזכרתי שוב את ההתמודדות שלי אתו, ואפשר לחשוב שהוא נעלם, התמוסס בענן השגרה ואיננו. אלא שהסיבה היא פשוט שלא היה לי שום דבר חדש לכתוב עליו - פשוט לחיות, להתחבר לצבע הירוק בחוץ, ולהתמודד.
אבל לאחרונה שוב חזרתי אליו. זה התחיל מהתמעטות הירוק בחוץ לטובת גווני הצהוב והאדום, והתמעטותם של אלו לעצים עירומים, המבשרים את בואו הקרב של החורף. לאלו נוספה סדרה של ימי א' גשומים ומעצבנים, שמנעו מאתנו את הטיולים, וגרמו לי להודות בפני עצמי שכן, בהחלט, אני מתגעגע לשמש. ואת המקום הריק שהותירו השמש והעלים הירוקים מלא הפחד, או בשמו הפסיכולוגיסטי יותר - חרדה.
פרויד ואני אף פעם לא הלכנו יד ביד, אבל אני בהחלט מקבל את ההבדלה שלו בין פחד - תגובה טבעית שעוזרת לך לברוח כשאתה נתקל בנמר ענק - לבין חרדה, שהיא בערך אותן תחושות גופניות, אבל כשאתה סתם שוכב במיטתך החמה, בחדר השינה המוסק, ביום א' בבוקר, בלי שום סיבה אמיתית לברוח או להילחם (ובמה להילחם?). וכשהתחושות האלו מחפשות להן משהו להיתלות בו, ברור שלא קשה להן - מה-DVD שעושה לנו צרות, דרך הקולפן שנעלם ועד לתוכנות מסתוריות שפותחות לנו חלונות סתם ככה. וכדי לחדד את זה עוד קצת, להלן שיר [1] שכתבתי הבוקר:

חרדה

ברקע של המחשבות, ההנאות, הפעולות והתגובות
רץ תהליך מסתורי, שקט,
שכל עשרים דקות בערך
קופץ ודורש לעצמו את כל המשאבים.
הוא לא הושתל מבחוץ, זה בדוק,
הוא חומק מכל טיפול מקובל,
זו גם לא בעיה נפוצה ומוכרת
שעוברת עם הזמן.
בסרט או במשחק
או אפילו במצב תנומה,
הוא קופץ, דורש לעצמו את כל האנרגיה,
פותח חלון בפינה לא נגישה
כופה על המוח כולו להציץ
לבור אינסופי וחסר תכלית.

[1] לצורכי בלוג זה, "שיר" אינו בהכרח משהו שאני עומד לגמרי מאחוריו מילולית ואמנותית, והולך לפרסם אותו מחר בבוקר, אלא כל דבר שאני כותב וששייך אישהו לז'אנר השירה, ולו בגלל שלא בא לי להמשיך לכנות שירים בעבודה בשמות כמו "קטע" או "טקסט" רק כדי לא להישמע סנובי.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/11/2006 19:19, ושייך לקטגוריות שחרור קיטור, אמנות, מעברים 10-20-30
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-20/11/2006 16:57

---