It's the final countdown
זהו. ה-1 בדצמבר הגיע והספירה לאחור החלה.
זה לא שלא הרגשנו את זה כבר קודם, אבל עכשיו זה רשמי: הספירה לאחור לחג המולד (שנקרא כאן Weihnacht - מילולית 'לילה קדוש') נפתחה באופן חגיגי היום, ועל חלונות בית האופרה המקומי כבר מככבים המספרים מ-1 עד 24 ב'טבלת ייאוש' עירונית עד ליום הגדול. לא שייאוש זו המילה המתאימה כאן; למעשה, נראה שכל העיר נדבקה באיזו עליצות חגיגית, שכבר מורגשת היטב ברחובות למרות שיש עוד הרבה זמן. אכן, לא סתם מדברים תמיד בסרטים על ה-Holiday Season ועל The Holidays ולא רק על חג המולד כשלעצמו; נראה כי כל התקופה המובילה לארוע נצבעת גם היא בצבעים ובטעמים של החג.
יריד חג המולד, למשל, התמקם בכיכר המרכזית של העיר כבר לפני שבוע, והביא אתו עץ אשוח בגובה ארבע קומות וסביבו המוני דוכנים, שכולם מזכירים את הבית של עמי ותמי (או ליתר דיוק, הנזל וגרטל) ומקושטים באורח דומה מאוד בענפי אשוח וסרטים אדומים. כפי שאסנת סיכמה כשביקרנו שם ביום א' שעבר, "זה כמו יום העצמאות בארץ, רק שזה נמשך חודש". אחרי סיבוב קטן וטעימה מהירה של Lebkuchen (עוגיות הג'ינג'ברד הידועות של אותם עמי ותמי, שמגיעות כאן במיליארד סוגים, כולם ספוגיים ומתוקים, פחות או יותר) הגענו למסקנה שגם מבחינת הצפיפות האירוע מזכיר את יום העצמאות (מינוס פטישי פלסטיק וילדים עם היירספריי) ונטשנו לפני שהספקנו לחקור את השוק כולו.
את המשימה השלמתי היום, בגיחה אל אחר-צהריים שמשי אך קריר, שבזכות היותו יום עבודה של ממש איפשר לי לחקור את היריד בניחותא. פרט לאלפי דקורציות-עץ וכל מיני קדושים בכל הגדלים והמינים, גיליתי דוכן מוצלח בו מוכרים פטריות שמפיניון חמות ברוטב חרדל, ועוד דוכן שבו זללתי להנאתי 'מחבת בנוסח ליון' - פיסות תפוחי אדמה ונקניק המטוגנים יחד על מחבת ומוגשים ברוטב שום קטיפתי. מאכלים המבוססים על תפוחי-אדמה הולכים חזק באזור הזה, דיווח הלונלי פלאנט, ולי לא נותר אלא להסכים. אילוצי עבודה והרצון לא להוציא סתם את היורואים היקרים גרמו לי לוותר על שלל המתוקים, שביום א' הממו את אסנת וגרמו לה לכנות את Weihnacht בשם 'חגם של רופאי השיניים'. מה גם שקשה מאוד להחליט אם ללכת על וופל בלגי עם דובדנים ושמנת, על Zimtwaffeln - שזה שתי פיסות ופל הדבוקות זו לזו בתערובת מתוקה של דבש ותבלינים המדיפה ריח שאין לעמוד בפניו, או על ערמונים לוהטים מהתנור. שלא לדבר על יין הפירות החם והמשכר הנקרא כאן glühwein (מילולית: 'יין לוהט').
בקיצור, אין סיבה לדאגה, ובעיקר נראה שכולם צפויים להשתכרויות בלתי פוסקות בעתיד הקרוב. גם את הנקודה היהודית לא שכחנו, שהרי שבוע לפני וויאנאכט מתחיל גם חנוכה שלנו, והאמת שכבר הספקתי לראות בין הדוכנים גם סופגניות כמו בארץ ולביבות תפוחי אדמה חמות. כל מה שנשאר זה לדאוג לחנוכייה ולסביבון, ולחגוג את חנוכה כמו שצריך - עם עצי אשוח ואורות צבעוניים בחלון.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/12/2006 22:54, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, אופטימי
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-3/12/2006 22:11

---