שואה של מי
(זהירות: קטע שנוגע בשואה ונוטה להכללות. מותר לדלג)

קראתי השבוע את הספר של אמיר גוטפרוינד, "שואה שלנו" (השאלתי מהישראלי הצעיר הנוסף היחיד בזארברוקן, ששמו אורן). הספר בהחלט מומלץ (גם אם לא איכותי מדי מבחינת יכולת הסיפור); הוא עוקב אחרי חוויותיו של הגיבור, שכמו הסופר הוא "דור שניים וחצי" לשואה (זו הגדרה של גוטפרוינד מתוך הספר), כלומר ההורים שלו ניצולים, אבל הם היו מאוד צעירים, ורוב הניצולים הם משכבת הסבים, הדודים, הסבים-בערך וכן הלאה. רוב חלקו הראשון של הספר - המתאר את חוויותיו של המספר כנער - מזכיר מאוד את "עיין ערך: אהבה" של גרוסמן, שם מנסה הילד מומיק, דור שני מובהק, להבין מה זה "שם" ומי זאת "החיה הנאצית" שכולם מדברים עליה. ההבדל הדורי מתעורר בהמשך, כאשר כמבוגר צעיר נחשף המספר יותר ויותר לעובדות, ומתחיל להרגיש צורך עז לדעת כמה שיותר על מה שהיה. עשיתי כמה חישובים, והבנתי שמדובר בדיוק בתקופה של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, עם תחילת המסעות למחנות בפולין, שבה הפכה השואה מנושא ש"לא מדברים עליו" לנושא ש"כולם מדברים עליו". אותה חשיפה של גוטפרוינד היתה כנראה חלק מכך.
אני ובני גילי, בניגוד לגוטפרוינד, כבר לא "דור שניים וחצי" אלא דור שלישי של ממש. ואיכשהו ברור לי שזה יוצר הבדל משמעותי. בהסתכנות בהכללה, הדור השלישי לא קיבל מהבית את הסיפורים עצמם, אבל גם לא חווה את ההסתרה המופגנת, את "הסוד הגדול" שחוו בני הדור השני. כתוצאה, אולי, לא התפתח אצלנו אותו רצון עז "להגיע לאמת" שמתבטא בספרים של גרוסמן וגוטפרוינד; באיזשהו מקום, המקור החזק ביותר לסיפורים עבורי, למשל, היה דווקא במערכת החינוך (הייתי באחד מאותם מסעות ראשונים לפולין, וזו היתה הפעם הראשונה שפגשתי ניצולים של ממש). זה מזכיר לי סיפור שאסנת שמעה ממורה שלה המלמדת גם בתיכון, על קבוצה שיצאה למסע במחנות, וכשהם חזרו היא שאלה אותם איך הם הרגישו, והם אמרו "אבל זה לא אמיתי" (כוונתם היתה שהם חשבו שהם ראו מוצגים מוזיאוניים, ולא את המחנות עצמם).
בשאלת החוויה הזאת - שאין לי מושג עד כמה היא פרטית אצלי וכמה משותפת לבני גילי וצעירים מהם - ניסיתי לגעת בתחילת הסיפור השואה היתה שפרסמתי כאן לא מזמן. ניסיתי אז גם להמשיך אותו לכיוון מסוים, אבל אחרי קריאת הספר של גוטפרוינד, וכשיותר ברור לי מה אני רוצה להגיד, נראה לי שאותו כיוון שנקטתי היה שגוי; אני חושב כעת להניח את ההתחלה הזאת (רק את קטע הפתיחה) בצד, ולכתוב לה המשך אחר, שינסה לעקוב יותר בדיוק אחרי מה שאני רוצה ליצור.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 17/12/2006 16:20, ושייך לקטגוריות סיפרותי, ביקורת
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-19/12/2006 14:26

---