לרוץ במדרגות
היום היה אחד מאותם ימים שקשה לי מאוד לשכנע את עצמי לקום מהמיטה, להתיישב למחשב ולעבוד. העיר סגורה זה היום השלישי (יום א' ושני ימים של חג המולד), חתכתי בטעות את האצבע בניסיון לפתוח קופסת מלפפונים חמוצים (אל תשאלו), אני ואסנת קצת מצוננים, ובחוץ מעין ערפל במשך כל שעות היממה. הצינון גורם לעיניים שלי להתערפל מאוד בקלות מול מסך המחשב, וזה בתורו גורם למחשבה לנדוד, ולנפש לסעור.
אחרי ויכוח מוסרי ארוך עם עצמי הרשיתי לי לקחת חצי יום חופש (כלומר, לתרגם חצי מהכמות היומית בלבד) ולטפל קצת בעצמי - לשמוע מוזיקה בסלון, לסדר את הדיסקים, אפילו לחטוף תנומה קצרה בצהריים. וגם קצת לחשוב.
כתבתי קצת כבר בעבר על הפחדים, הרגישויות והקשיים שיש לי במגע עם העולם, מה שאני ואסנת מכנים 'לתפעל את המטריצה' (במחווה לסרט Matrix). אצלי, לפחות, אין אופציה 'לכבות' לגמרי את הרגש כשאני מתעסק בדברים האלו, ולמרות הנסיונות שלי לחזור ולומר שכסף זה לא רגש, הרי שברגעים האלו מתעורר הרצון לברוח מהכל לארץ הניתוק המוחלט, לשינה, למקום מבודד, אפילו אוטיסטי.
ירון (המורה של אסנת) נתן לה מטאפורה לחשוב באמצעותה על השירה שלה. הוא אמר לה לחשוב על בית בן שתי קומות: בראשונה נמצא הרגש, והחיבור הרגשי ליצירה; בשנייה נמצאת הטכניקה, היכולת להוציא את זה החוצה. הדרך ליצור אמנות (בזמרה ובכלל) היא לא להתעלם מאחת הקומות, אלא לדעת לעבור כל הזמן ביניהן, במילותיו של ירון "לרוץ במדרגות".
את המטאפורה הזאת קל להעביר לתחומי אמנות נוספים (כתיבה למשל), אבל אני מסתכל עליה גם בהתיחס להתמודדות עם העולם: קומה אחת לרגש, אחרת לפרקטיקה. הישארות בפרקטיקה היתה אולי עשוי לעזור לי 'להצליח' יותר בעולם, אבל הופכת אותי לאדם מנותק משהו, ובכל מקרה - זה לא אופציה בשבילי, לפחות בינתיים, בהיותי כל-כך מוצף רגש. לעומת זאת, הישארות ברגש לא תאפשר לי לתפקד בעולם במובן הבסיסי ביותר, אלא אם אחליט לסגת לאיזו מערה בגליל ולחיות שם לבד (לא שלא חשבתי על זה). מה נשאר? לרוץ במדרגות. וזה, מה לעשות, מעייף, במיוחד שלמרות טענותיי, אני כנראה לא סופרמן (אבל על זה אפשר לדבר בפוסט אחר).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 27/12/2006 00:17, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, אמנות, שחרור קיטור
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של קרואלה דה קוויר ב-27/12/2006 17:43

---