צווי טאוזנד אונט זיבן!
שנה טובה לכולם! אצלנו היא נפתחה במסיבת סילבסטר מופלאה עד הזויה, שהגענו אליה דרך ליליאנה (לילי), הזמרת הקרואטית שאנחנו הולכים ומתיידדים אתה ועם החבר הגרמני שלה אנדריאס (אנדי). לילי תכננה במקור מפגש של שלושה זוגות (יחד עם עוד ידידה צרפתית שלה) שבו כל אחד יביא אוכל ומוזיקה מארצו (ישראל, קרואטיה, צרפת, גרמניה). אלא שהידידה הזמינה גם עוד חברים ובסוף הכינה פיצה וסלט תפו"א (טעימים אך לא צרפתיים) ובתור מחאה החליטה לילי להזמין רק אותנו אליהם לטרום-מסיבה שבה נאכל יחד קצת מהדברים שהבאנו, ולכן המסיבה שלנו אתמול החלה בשמונה בערב והסתיימה (כמובטח) רק הרבה אחרי חצות. להלן כמה נקודות שיא:

* המאכל הקרואטי (למעשה בוסני) שהביאה לילי מתברר כמעין פשטידת תפוחי-אדמה ובצל נימוחה בפה, שנקראת, כך מתברר 'פיתה'; כולנו משועשעים כשמתגלה שגם אנחנו הבאנו פיתות, אבל זה משהו אחר לגמרי.

* בעוד אני ואסנת לוגמים 'רקיה' (ליקר שזיפים קרואטי, מזכיר סליבוביץ'), דוגמים לילי ואנדי מהBaerenJaeger שהבאנו (מה שמכונה בארץ 'יגר דבש') ואנדי מחליט משום מה שזה ליקר ישראלי, רק שמיוצר אי שם בגרמניה; הוא יחזור על הבדיחה הזאת עוד כמה פעמים במסיבה ואנחנו נידהם שנראה שאף אחד מהגרמנים המקומיים לא מכיר את המשקה מקודם.

* אנדי מרים כוסית ומאחל לנו שמיים נטולי עננים וגשם הערב - Klare Himmel. אלא שהשאר מבינים זאת כעוד סוג של ברכה להרמת כוסית, חוזרים על השם בכל המבטאים האפשריים (כולל 'קלרה חימל') והדבר הופך לבדיחה מתגלגלת ולקריאה הקבועה בהרמת כוסיות בהמשך הערב.

* כל באי המסיבה (לילי מקרואטיה, סלין מצרפת ושישה גרמנים) זוללים פיתות עם חומוס, מטבוחה וחצילים תוצרת בית, תוך שהם מבקשים ממני להסביר את המלים של 'מעמק לגבעה' המתנגן מסביב בלחן מזרחי.

* לילי, סלין ואנדי מרקדים בסלון הקטנטן של סלין לצלילי קולה של מרגלית צנעני, בעוד שאר הגרמנים מביטים בהם במבט תוהה.

* אחת מבאות המסיבה מביא כיכר לחם קטנה שמעוצבת בצורת חזיר; מסתבר שזה מאכל מסורתי לראש השנה מאזור בוואריה (משם היא באה). היא גם מתעקשת לציין שעיר מולדתה, אאוגסבורג, היא גם מקום מוצאו המקורי של מוצרט.

* הרמת כוסית רב-לשונית, כשכולם מתנסים בכל השפות. אנדי התעקש מאוחר יותר לשבור את השיניים על 'לחיים, חבר'.

* אני מפתח שיחה הזויה עם סבינה (אחת הגרמנית) שמורכבת בעיקר מחזרה על המשפטים "Wirklich' ('באמת?') ו-Das kann nicht sein ('זה לא יכול להיות') בנימת פליאה הולכת וגוברת.

* קצת לפני חצות, אנחנו יוצאים מהדירה אל הגשם היורד בחוץ, וטסים במהירות לאזור בית האופרה, שם מלאים השמיים *מכל הכיוונים* זיקוקים שלא מפסיקים לרגע, מתפוצצים בעוצמה כל עשר שניות בערך, בלי שאפשר יהיה לדעת מאיפה יבוא הבא. ובדיוק כשאני תוהה איך נדע מתי חצות (השעונים שלי ושל אנדי לא מסונכרנים) מצטרפים להמולה פעמוני כל הכנסיות באזור ומבהירים: עכשיו.

* כמה דקות אחר-כך, בגשם הולך ומתחזק ומול מטר זיקוקים שלא נח לרגע ומאיר את השמיים כאילו צהריים, ארבעתנו (אני ואסנת ולילי ואנדי) מחזיקים כל אחד זיקוק, חולקים sekt (יין נתזים גרמני) בכוסות פלסטיק, מאחלים איחולים מטורפים לשנה הבאה (ונמלטים מהגשם מהר ככל האפשר, לדירה של אנדי). [בדרך איבדנו, די בכוונה, את שאר המשתתפים במסיבה]

* לילי (פצצת אנרגיה קרואטית) ממשיכה לקפץ גם באחת בלילה, לא משנה עם איזו מוזיקה - להיטי פופ איטלקי, שנסונים ספרדיים או הביצוע של "הזבובים" ל"למה לא אמרת לי" - בעוד השאר נחים על ספות נוחות ומצטרפים אליה כשהיא מצליחה לשכנע (לא מעט).

* איכשהו (למרות שסילבסטר) אנחנו מצליחים להשיג מונית הביתה ולא נאלצים ללכת בגשם.

עדכון - תמונות:
כמה תמונות ממצלמת הסלולרי השיכורה שלנו בסביבות חצות:









מפחיד, לא?שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/1/2007 11:26, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30, אופטימי, תמונות
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של לי ע ב-3/1/2007 09:49

---