לראות קולנוע בגרמניה
אתמול הלכנו בפעם הראשונה לראות כאן סרט בקולנוע. הדבר אינו פשוט, מכיוון שהרוב המוחץ של הסרט המוצגים בקולנוע העיר מדובב, כמו כל הטלוויזיה, לגרמנית. אבל לאחר שיטוט באינטרנט גילינו שיש קולנוע אחד שבו מקרינים כל שבוע סרט *אחד*, בשעות מסוימות, בשפת המקור. אז הלכנו.
בחרנו מראש ביום ג', שמוגדר כאן כ-Kinotag ולכן מחיר הכרטיס בו אמור להיות נמוך יותר (למה אמור, תיכף נסביר). הלכנו ברגל (כי לא היה ממש קר, רק שמונה מעלות), ואת השוק הראשון קיבלנו כשנכנסנו לאולם הכרטיסים וראינו שבערך לכל זארברוקן היה את אותו רעיון כמונו. התור לקופה נראה כמו סינמה סיטי בימיו הראשונים והגרועים, או במלים אחרות, כמו ערב-רב מבולגן ובלתי-גרמני בעליל. אולי בגלל שהגענו ביום ג' באמצע החופשה השנתית (הנמשכת כאן עד 6.1). לא ברור. מצד שני, הגרמניות ניכרה בכך שהתור (המבולגן אמנם) התקדם בצורה מסודרת, בלי דחיפות וצעקות, ושמעל כל קופה היה מסך קטן ובו רשימת כל הסרטים שיש ומספר המקומות שנותרו לכל אחד מהם. פרט לכך בילינו את ההמתנה בפענוח השמות הגרמניים של סרטים המוכרים לנו בשמם המקורי (לא תמיד זה קל).
כשהגענו לקופה לא התקשינו לבקש שני כרטיסים לסרט שרצינו ('השתולים'), לברר שהוא אכן באנגלית ולבקש במרכז, אבל התבלבלנו כשהפקידה שאלה אם נרצה Dopplebank. אני התעשתתי ראשון, כי הבנתי שמדובר ב'מושב כפול' או 'ספסל כפול' והנהנתי. משום מה - אולי בגלל הדופלבאנק, או בגלל שאנחנו בחופשה - המחיר היה המחיר הרגיל ולא המוזל (6 יורו, בערך כמו בארץ), אבל לא ממש רצינו לנהל על זה דיון כשמאחורינו מסה של תור והסרט עומד להתחיל.
כמובן, לא היינו צריכים למהר; כמות הפרסומות והטריילרים היא כמו בארץ, אם לא הרבה יותר (והם כמובן כולם בגרמנית). זה היה נחמד, ולו כדי לבחון עד כמה אנחנו מבינים את הפרסומות (הרבה מהן בהחלט כן, למרות שפספסנו אחת עם כבשה ואחת עם זוג פושעים זקנים) וכדי לראות את ג'ניפר קונלי מדברת גרמנית שוטפת. ה'דופלבאנק', אגב, התברר כשני כסאות שאין ביניהם מסעד מפריע, במיקום מצוין במרכז הקולנוע - אידיאלי לזוגות. שיטת שיווק ייחודית נרשמה בסוף הפרסומות, כאשר הפרסומת האחרונה הפצירה בצופים לקנות ארטיקי 'מגנום', ומיד אחרי שהסתיימה נכנס לאולם אחד מעובדי הקולנוע עם מגש שלם של מגנומים ושאל מי רוצה. אגרסיבי אבל יעיל.
הסרט עצמו היה מצוין וחוויית הצפייה בהחלט הרשימה - מסך גדול, סאונד מעולה, אין הפסקה. וזה בהחלט אחד האולמות היותר-קטנים בקומפלקס (ראינו לפי מספר המקומות שנותרו בשאר הסרטים). האולם, אגב, היה די ריק (מה שמסביר את מיעוט ההקרנות באנגלית) ובין הצופים נצפו כמה סטודנטים וכמה חובשות-רעלה.
בדרך החוצה ראינו את אולם קניית הכרטיסים בלי שלוש מאות אנשים צפופים, ואז הוא באמת נראה דווקא די נאה. בסיכום כללי, החוויה היה מהנה, והחלטנו לחזור עליה שוב (אבל לקנות כרטיסים מראש באינטרנט).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/1/2007 09:48, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו...
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-4/1/2007 01:33

---