אנו באנו ארצה
אז ככה:
ביום שני הקרוב, בשעות הערב, אתחיל את מסעי לשדה התעופה בשטוטגרט, משם אטוס למחרת, מוקדם בבוקר, לביקור קצרצרצר בישראל.
קצרצרצר - שהרי מטרתו היא עסקית בעיקר, על מנת לקדם את ספר השירה שלי העומד (אינשאללה) לראות אור הקיץ, ובהזדמנות זו גם לבקר משפחה וחברים, ולהשלים פגישות מהסוג שטלפון ואינטרנט פשוט לא יכולים להעביר.
אפשר היה להתפייט ארוכות על הגעגועים לארץ, לחומוס, למטקות ולאביגודר ליברמן (נוט!) אבל האמת היא שפשוט אין. אני מתגעגע למשפחה, לאחיינים המתוקים שלי, לכמה חברים, לסושיה ולאור השמש, אבל כמעט לא מתגעגע לישראל כמדינה. חומוס, טחינה ומטבוחה הצלחנו להכין גם כאן, ובעברית אני ממשיך לעסוק באהבה (ובפחות אהבה) כל יום. כך שהתחושה העיקרית שמעוררת בי הנסיעה היא דווקא איזו רצון עז להישאר במקום אחד ולא להיטלטל יותר מדי. כאילו הספיקו ארבעה חודשים כדי שאשתקע כאן, כדי שארגיש שזה הבית, ואין אחר.

אני לא יודע אם זה עצוב או משמח; אבל נראה איך ארגיש במהלך הנסיעה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 7/1/2007 00:09, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של עדה ב-7/1/2007 16:10

---