חרדת מסע, טרום געגוע וזרות
עוד כשבע שעות אתחיל את המסע שלי לשטוטגארט ומכאן לארץ, ועוד קצת פחות מ-24 שעות אנחת. אף כי רציתי שיום זה, היום לפני הנסיעה, יהיה פלוס מינוס יום עבודה רגיל, הרי שכנראה זה בלתי אפשרי, לא רק בגלל אריזה וסידורים (שלוקחים זמן רב) אלא גם, ובעיקר, בגלל התגובה הנפשית.
זה מתחיל במעין 'חרדת מסע' כפי שאני אוהב לקרוא לה. למרות שאני בסך הכל די טוב במשימות הנדרשות כשיוצאים לטיול או נסיעה (כמו אריזה או ניווט למשל), תמיד כשאני עומד לצאת לטיול או נסיעה ארוכה מתעוררת אצלי חרדה. זה לא משנה אם מדובר במעבר לחו"ל או בנסיעה להתרגע בפסטיבל בומבלה: אחרי שרוב האריזה הסתיימה ורוב המשימות בוצעו, ועדיין יש כמה שעות לפני הנסיעה, תמיד משתלטים עלי אז הדמיונות של כל מה שיכול להשתבש - מאיחור שלי לשדה התעופה ועד ה'מה שכחנו' התמידי. אני מניח שזה בגלל שנסיעה היא מצב שבו, באופן טבעי, אי-הודאות גדולה יותר, והיכולת של דברים להשתבש משמעותית יותר. מבחינת הנסיעה הספציפית הזו, נוספים לכך הצורך להספיק המון דברים בזמן קצר, ועוד דבר - זו הפעם הראשונה בחיי שאני טס במטוס לבד. זה די מעניין, כי אמנם טסתי לא מעט, אבל מעולם לא עשיתי את זה לגמרי לבד,וזאת בניגוד להרבה אנשים שאני מכיר, ואיכשהו יש לי חשש דווקא מהחוויה הזאת.
גורם נוסף שנכנס היום ואתמול הוא מה שאני מכנה 'טרום געגוע'. את המונח המצאתי לפני שנים, כשעוד הייתי חייל והיו לי בנות זוג שגרו רחוק (עד כדי קריות-ירושלים), מה שאילץ אותנו להיפגש רק בסופי שבוע. זה היה מין אפקט שהיה קורה חצי שעה או שעה לפני שאני צריך ללכת (או שהיא צריכה לנסוע), כשהיה לנו כבר ברור שתיכף בא הניתוק שלנו, ואז פתאום היינו חשים געגוע עצום, הנובע מהמרחק שעוד מעט יהיה בינינו, וזאת למרות שעוד היינו ביחד והיינו צריכים לנצל את הזמן כדי להיות ביחד ולא להתגעגע. עם אסנת כמעט ולא חוויתי את החוויה הזו, כי תמיד גרנו קרוב (ואז גרנו ביחד...) אבל אתמול והיום היא בפירוש היתה באוויר .
ולכל אלו נוסף התהייה, האם באמת לא ארגיש בארץ שאני חוזר הביתה, ומתוך כך ארגיש זרות כשאחזור לכאן? אני לא חושב ככה, כי כפי שכתבתי בכותרת המשנה שלי, "זרות היא עניין של הנפש לעצמה", כלומר לא ממש תלויה בעובדות הגיאוגרפיות. התחושה שלי היא שארגיש בבית במקום שיש לי בו בית, ולאו דווקא במדינה מסוימת; הרי טלוויזיה בעברית ממילא לא ראיתי גם בארץ (ולמעשה פה ראיתי יותר, בזכות הדי וי די של 'בטיפול'). אבל מצד שני, אינני יכול לדעת, אינני יכול להיות בטוח איך ארגיש והיכן.
אנסה לעדכן בבלוג גם מהארץ, אבל ייתכן והעדכונים יהיו פחות קבועים.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/1/2007 13:43, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30
12 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של לי ע ב-12/1/2007 08:43

---