אחרי השלג
השלג היה, השלג הלך, הותיר אחריו מדרכות רטובות (כמו אחרי גשם) ואיש שלג שמישהו בנה על הגדר בינינו לשכנים. ירון ואנדריאה מבטיחים שיהיה עוד שלג לפני שהחורף ייגמר, אז נחזיק אצבעות.

בין לבין נפגשנו אתמול עם אורן ונורה (הישראלי הנוסף בזארברוקן וחברתו מצפון גרמניה) בפאב-מסעדה בסגנון מקסיקני שאורשי (הפסנתרנית ההונגריה) הביאה אותנו אליו פעם. היה משהו מצחיק בכך שאנחנו שיחקנו את תפקיד המארחים בזארברוקן, אלו שיודעים איפה כדאי לשבת ואיך מגיעים לשם, ועוד המלצנו להם על מסעדה איטלקית ומסעדה סינית, ובאיזה קולנוע ומתי אפשר לראות סרטים בשפת המקור (ביום שלישי נראה את 'הילדים של מחר' במעין-סינמטק המקומי). השיחה התנהלה בבליל מילולי של עברית, אנגלית וגרמנית - נורה גרה בארץ שנתיים ויודעת לא מעט עברית, אורן עוד לא ממש למד מספיק גרמנית, ואנחנו מצאנו את עצמנו מדברים אנגלית מתובלת במלים גרמניות מדי פעם. אבל הקוקטיילים הנדיבים הפשירו את הקרח כמו מלח ששמים על המדרכות להפשיר שלג (כן, הדימויים שלי נעשו מוגבלים מאז שנחת פה הלבן הלבן).

את האווירה המקסיקנית (שנובעת כמובן גם מהעובדה שאני מתרגם את מקסיקו כבר חמישה חודשים) המשכנו גם היום, כשהכנו טורטיאס עם גואקמולה ובשר טחון מטוגן בבצל ופלפלי צ'ילי חריפים. היה נפלא. בכלל, הבישול שלנו חוצה גבולות בזמן האחרון, ונע ממרק עדשים כבד בסגנון אירופי, דרך עוף בסילאן (דבש תמרים) ותפוזים בסגנון ישראלי, ועד פיוז'ן משונה של רביולי גבינת עזים וזיתים ברוטב פטריות וחלב קוקוס תאילנדי (תאמינו או לא, זה יצא טעים). וכל זה, אגב, רק בשבוע האחרון. איזה מזל שבנינו לנו מטבח כדי שנוכל לא לצאת ממנו כל היום.

לחלק האמנותי בסוף השבוע דאג קונצרט שנערך בבית הספר למוזיקה, שם נהננו משירים בגרמנית, באיטלקית, בצרפתית ובאנגלית. קשה לומר שהיו בו תגליות גדולות, אבל איכשהו ראינו בקונצרט וסביבו בערך את כל מי שאנחנו מכירים בזארברוקן (פרט לאורן ונורה שראינו לפני שתי פסקאות), וזה בהחלט היה נחמד. לילי הציעה שנלך ביחד להחליק על הקרח, וניסתה לשכנע אותנו גם אחרי שאסנת ניסתה להבהיר לה בנחרצות שהחלקה על הקרח פירושה עבורה בעיקר סימנים כחולים על הישבן.

אה, כן, ובדרך הביתה ראינו את שאריות השלג האחרונות לפני שהן נעלמות לחלוטין. אין ספק שאני הולך להתגעגע. באמת לא ברור לי איך נעלם כל השלג שנח על העיר רק אתמול. אבל יש לי חשד, בהתחשב בכמויות המים שנשארו מאחוריו: דג גנב את פתיתי השלג שלי! וכשאני אתפוס אותו, אני אפרק לו את כל הסנפירים!שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/1/2007 20:30, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, הומור, אופטימי
1 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רוני ב-29/1/2007 01:01

---