האיש עם המטאטא והאיש עם הגמגום החינני
באמצע יום עבודה יבשושי למדי (כמה פעמים אפשר לכתוב 'המקום ה-X ביותר בדרום אמריקה') הציצה אסנת ביומן ובישרה לי שהיום הולכים לסרט. סרטים סבירים פלוס, שמוקרנים כאן בקולנוע ובאנגלית, הם בפירוש מוצר נדיר, ולכן אנחנו משתדלים לרשום מראש את התאריכים כדי לא לפספס. בשתי הפעמים הראשונות עוד היה מדובר בסרטים 'גדולים', ששמענו עליהם הרבה בארץ ומזמן רצינו לראות - 'השתולים' ו'הילדים של מחר'. הפעם זה היה סרט 'קטן' בהרבה, החדש של וודי אלן, ששמו בעברית (ובאנגלית) 'סקופ'. אבל מה לא עושים בשביל החוויה של קולנוע לא-מדובב?
הקולנוע בו צפינו בסרט (וגם ב'הילדים של מחר') הוא מעין סינמטק, או מה שקוראים לו בארה"ב 'קולנוע ארט האוס', ופונה יותר לסטודנטים חובבי קולנוע מלקהל הרחב. חדר ההקרנה, שהיה פעם בטח איזה מפעל, הוא חלל גדול שאת קירותיו מעטרים כרזות עצומות של כוכבי קולנוע מהעבר וההווה, ביניהם פרצוף עצום של בראד פיט עם הכיתוב Megastar. עוד מתאפיין הקולנוע בשלט ניאון המכריז כי זהו 'המקום בו הקולנוע קם לתחייה', בהמון מקום לרגליים (וגם מקום לשתייה או לאוכל במדף היוצא מהמושב שלפניך) ובשורה של מתלי מעילים. עוד הבדל מעניין הוא שבסוף הסרט כולם חיכו בשקט ובשלווה עד סוף הקרדיטים (שהוקרנו כמובן עד הסוף המר), ורק ממש לקראת סופם מישהו העז לקום מהמקום. חוויה די סוריאליסטית.
אבל ברגע שצולחים את החצי שעה בערך של פרסומות בגרמנית וטריילרים מדובבים לגרמנית (מישהו שמע על סרט בשם the house is burning? נראה טוב), החוויה הקולנועית מושלמת, בזכות הקרנה איכותית וסאונד מצוין. אני מציין את הדברים האלה כי, דאמיט, אני אוהב קולנוע, וזה שבשנה האחרונה ראיתי רק בערך עשרה סרטים זה די עצוב. אז נכון, אף פעם לא הייתי מאלה שרואים המוני סרטים, אבל בתל אביב, עם ארבעה בתי קולנוע במרחק הליכה, די הצלחתי לראות כל סרט 'מדובר' שיצא בסביבה. השנה אנחנו מגיעים לטקס האוסקר, למשל, ומבין חמשת המועמדים ראיתי רק את 'השתולים'; גם את סרט השנה ל-2006 של עין הדג, 'בוראט', אנחנו צפויים לראות רק כשיצא לדי.וי.די. בעוד כשבוע-שבועיים.
ואם כבר מדברים על האוסקר, קשה שלא להזכיר ש:
1. המרוץ השנה הוא מהצמודים ומהמרתקים ביותר בהיסטוריה. אני אישית מהמר על 'השתולים', אבל בהחלט הכל אפשרי.
2. אם אתם רוצים לצפות באוסקרים בשידור חי אבל לא רוצים להיות לבד, בואו ביום ראשון בלילה לבלוג הקולנוע של יאיר רוה לאירוע “אוסקר-לייב-בלוגינג” השני שלו. האתר ילווה את הטקס דקה אחר דקה, פרס אחרי פרס, פאנץ’ אחרי פאנץ’, בתיאורים (למי שאין טלוויזיה מולו) ובפרשנויות (למי שלא יקלוט בזמן אמת למה זה כזה דרמטי שמרטין סקורסזי זכה או הפסיד באוסקר). ואם אתם ישנים בשעות האלה, היכנסו על הבוקר ל”סינמסקופ” ותוכלו לקרוא דיווח מפורט וכרונולוגי על כל מה שקרה. יותר טוב מהשידור החוזר הערוך והמתורגם. וכדי להגדיל את המתח, המרו לפני השידור החי על הזוכים בטופס המועמדים של הבלוג (אולי גם יהיו פרסים, לא בטוח).
3. אם אתם כבר מהמרים, כדאי להמר גם בטופס של עין הדג, שם בטוח יש פרסים וגם דגים כחולים מגניבים.

בחזרה לענייננו, 'סקופ' לא יזכה באוסקר וגם לא רואה את האוסקר מקילומטרים, כמו כל הסרטים האחרונים של וודי אלן. ובצדק - אין בו טיפה אחת של מקוריות שלא ראינו כבר בכל הסרטים הקודמים של הגאון. מה שיש בו זה פאן, בדיחות אינטליגנטיות, משחק סביר של סקרלט ג'והנסן (הישג של אלן - הבחורה לא עשתה שום דבר חיובי מאז 'העולם שבפנים') וכמויות גדושות של וודי-אלניות קלאסית.
בשבוע הבא - 'לגעת ביהלום' או 'יהלום הדמים' או סתם 'בּלוּט דיאמונד', בקולנוע המסחרי יותר בקצה העיר. עד אז נכסוס אצבעות ועיניים בטקס האוסקר ובטח ניקח עוד איזה סרט בדי. וי. די., אם לא נטבע קודם בטלוויזיה גרמנית.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 22/2/2007 01:01, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., ביקורת, טלוויזיה וקולנוע
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-24/2/2007 16:03

---