הרהורים על הלבד
אורזת כתבה קטע מעניין על חלומה שתהיה לה משפחה גדולה-גדולה, וקישרה אותו לסדרה של פוסטים שקישרו גם זה לזה (לכו אחרי הלינקים) ודנו בהכרויות, חברויות והכרויות-אינטרנט, וגרמו גם לי לכמה הרהורים.
קודם כל מיד חשבתי שלי מעולם לא היתה שאיפה כזו ל'משפחה גדולה', אולי בגלל שגדלתי במשפחה בהחלט לא קטנה: היינו ארבעה ילדים, כולם בנים, ויחד עם שני ההורים זה כבר שישה - מספר שדורש המון סנדביצ'ים ומכוניות אמירקאיות ענקיות עם מקום לשלושה במושב הקדמי. אבל מה שאני בעיקר זוכר זה עד כמה הייתי שמח להישאר לבד בבית. לא בגלל שום סיבה מיוחדת, אלא פשוט בזכות התחושה הזאת של השקט והשלווה, של החופש (התיאורטי) מכל מגבלת התחשבות באחרים. כך שלא רק שלא התפתחה אצלי שאיפה למשפחה גדולה, אלא שלהיפך - חיפשתי ונצרתי את הלבד.
מההרהור הזה הגעתי שוב לכאן, לחצי השנה האחרונה, שבה ללא ספק הייתי הכי לבד אי פעם. אנחנו אמנם ביחד כזוג, אבל לא רואים הרבה אנשים חוץ מאחד את השני. הקשרים שיצאנו עוד נמצאים בדרגת 'גישושים', במצב שבו כל מפגש עם חברים הוא 'מפגש חברתי' מוגדר, ועם אף אחד מהחברים החדשים לא הגענו לרמה של 'לקפוץ לבקר כי בא לנו'. ולא לשכוח שרק עכשיו אנו חווים ביקור ראשון מזה חצי שנה. ובכל זאת, בתוך כל זה אני מוצא לא מעט הזדמנויות לפרוח, ואני חושב שזה בין השאר בגלל השאיפה הפנימית, עתיקת-היומין הזאת אל הלבד (היא כמובן מתנגשת בשאיפה לחשיפה ולתקשורת ולעמידה על במה, ואין כמו בלוג - יצירה ערירית ואישית שנחשפת לקהל רב - לאיחוד של שתי שאיפות סותרות אלו).
אני תוהה כמה זמן אני יכול להחזיק עם הלבד הזה, ומתי יישבר לי ממנו. אני תוהה אם תהיה לי דרך החוצה כשיישבר לי ממנו. אפשר להגיד שזה חשש שווא, ושעם הזמן יווצרו לי גם כאן חברים קרובים כמו אלה שהשארתי בארץ, אבל אני לא בטוח בזה. לא בגלל השפה - יותר ויותר ברור לי שאנחנו אמנם מדברים עם שגיאות, אבל בהחלט כבר *מדברים גרמנית* - אלא בגלל שאני לא בטוח שאני יכול ליצור עכשיו קשרים חדשים משמעותיים. אומרים שאדם רוכש את חבריו הטובים ביותר בערך בתקופת הצבא-אוניברסיטה, והם נשארים אתו לכל החיים. זה הגיוני, כי בתקופות האלה אנשים עסוקים פחות במחשבות על פרנסה ויותר בתוכניות לעתיד, ונהנים לחלוק זה עם זו וכו' את התוכניות האלה. אצלי זה נמשך קצת מעבר לתקופה הזאת, אבל הסטטיסטיקה לא טועה: הפעם האחרונה שהיכרתי מישהו (למעשה מישהי) שעתיד להיות חבר קרוב היתה בשנת 2001. בשש השנים האחרונות היכרתי ידידים, מכרים, שותפים לעבודה וכל מיני אנשי נחמדים, אבל אף אחד שנכנס לי מתחת לעור כמו החברים מהעבר. ואני תוהה - אולי זה אומר שזה לא יקרה עוד? נחמד לי נורא עם לילי ואנדריאס, אבל האם באמת יווצר שם קשר שיהיה מעבר לסתם לבלות ביחד? והאם זה חשוב?

(המשך יבוא)שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/3/2007 00:50, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, אהבה ויחסים
16 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-5/3/2007 09:07

---