תשמרו על קשר
כשכתבתי 'המשך יבוא' בסוף הפוסט הקודם היה לי המשך בראש - על חברויות דרך האינטרנט - אבל גם התגובות וגם אירועי היום גורמים לי לשנות כיוון.
היום נסענו עם ההורים של אסנת לכפר Dorheim, מצפון לפרנקפורט, של נולד וגדל הרברט, סבא של אסנת, שניצל את הנסיעה הזאת לגרמניה ובא לשם לבקר את חברו מילדות ואת המשפחה. היה זה יום עמוס חוויות, נופים, זכרונות, עוגות קרם וצפיפות משפחתית, אבל היה משהו - שולי למדי - שהתחבר לי לפוסט הקודם. במסגרת הביקור פגשנו את קלאודיה, בתו של החבר-מילדות של הרברט, ואת קלאוס, היסטוריון שעובד עם העירייה וכתב ספר על ההיסטוריה של הכפר, ועל המשפחה של הרברט, שהיתה המשפחה היהודית היחידה שם. שוחחנו איתם (אני ואסנת) לא מעט בגרמנית - בעיקר שיחות הכרות ודברים כלליים - אבל איכשהו, כשבאנו ללכת, שניהם עמדו על כך שנחליף טלפונים ואימיילים, ולפחות שלוש פעמים ביקשו שנשמור על קשר.
כמובן החלפנו פרטים והבטחנו הבטחות, אבל עוד לפני שיצאנו כל הטקס הזה נראה לי מוזר: הכפר שוכן במרחק שעתיים וחצי נסיעה (באוטו) והרכבות יקרות; אין בינינו קשר דם שידרוש איזושהי מחויבות; וגם לא נוצרו במהלך היום כאלה קשרים שיש צורך 'לשמור' עליהם. אולי זה מחסום השפה או מחסום התרבות, אבל לא ברור לי אם הם באמת רצו שנשמור על קשר, או אמרו את זה במסגרת הניסיון להיות סופר-דופר-נחמדים ליהודים שחזרו אל הכפר.
זה אולי קשור למה שארי כתב בתגובות, על הקושי ליצור אינטימיות בשפה זרה, ואולי סתם לכך שאי אפשר להכריח אנשים ליצור קשר עמוק (אלא רק להיות נחמדים זה לזה במקרה הטוב). מצד שני, המרחק בין זארברוקן לדורהיים לגמרי מנטרל כל אפשרות לקפוץ לקפה (גם אם נרצה).

(אולי יבוא עוד המשך ואולי לא)שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/3/2007 22:42, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של לי ב-5/3/2007 10:31

---