בוראט וליליאנה
אז ראינו היום את 'בוראט', בדי וי די, וכדי להוסיף לבלגן הלשוני-תרבותי שהוא הסרט (המצוין) הזה, ראינו אותו יחד עם ליליאנה הקרואטית (שהיא בעצם מבוסניה בכלל). כדי שכולם יבינו, החלטנו לראות את הסרט בפסקול אנגלי ועם כתוביות בגרמנית, דבר שיצר בלגן רב-לשוני עבורנו: את מה שנאמר באנגלית הבנו, אם מה שבוראט פטפט בקזאחית (=עברית במבטא מזעזע) הבנו גם, ואילו את מה שאזמט אמר בקזאחית (=שפה לא מובנת, אולי רוסית?) הבנו רק בקושי מתוך קריאת הכתוביות לגרמנית. בדרך הסברנו לליליאנה שבוראט מדבר עברית, ואילו היא הסבירה לנו שהשירים שהוא שומע בדרך הם שירי עם צועניים מקרואטיה. היה מענג.
הסרט עצמו ....הרבה יותר ממצחיק. אמרו לי כבר שהוא חורג בחוצפה מרהיבה ממגבלות כל מה ש'צריך לעשות' ומגחיך את המקומות הקדושים ביותר לאמריקנים, אבל לראות את זה ... זה משהו אחר. הדהימה אותי במיוחד הסצינה בה פוגש בוראט חבורה של תלמידי קולג' אמריקאיים, שמפתיע לגלות שהם נראים כמו קריקטורה של סרטי קולג'. זו גם הסצינה בה למדתי איך אומרים fucking כשם תואר בגרמנית (verficken, וכפועל זה ficken).
אבל מה שמדהים הוא שמעבר להומור ולפארודיה, הסרט מספר סיפור, ואפילו מצליח לגעת ללב. בסצנות רבות מזכיר בוראט את גיבורי הקומדיות (ולא רק הקומדיות) שהולכים 'נגד כל הסיכויים'. כמו הנווד של צ'פלין, או פורסט גאמפ שרץ לרוחב אמריקה - בוראט ממשיך לנוע, כמות שהוא, לא לומד שום שבר או משתנה אלא רק עובר דרך החיים ומאיר אותם באור אחר, אור שרק זר יכול להטיל עליהם. ההישג המדהים של סשה ברון כהן הוא לשחק את הדמות הזרה הזאת (ולכתוב אותה, וליצור אותה), מול אנשים אמיתיים ובסיטואציות לא מבוימות (או לפחות, לא לגמרי מבוימות), כשבעצם הוא יודע אנגלית, הוא יודע איך יהודים נראים ואיך הם מתנהגים, והוא חי במערב ולא בכפר קטן בקזחסטן.

מיד אחרי הסרט איכשהו התגלגלנו לדבר עם ליליאנה על הקרירות הגרמנית, על רקע הסצינה שבה בוראט מנסה לברך זרים ברחוב הניו יורקי וכולם בורחים ממנו. היא בדיוק עזבה חבר רציני, גרמני, בגלל שהיתה לה תחושה שהוא כבר תכנן בשבילם את כל החיים. והיא טיפוס הרבה יותר קליל, זורם ומוטרף. היא אמרה שהיא מייד זיהתה בנו את החמימות הבלתי אמצעית הזו של להכיר מיד מישהו; היא רואה בזה תכונה בלקנית, אבל אני מניח שבוראט היה טוען שגם בקזחסטן זה ככה.
ליליאנה גם מאוד אוהבת מוזיקה ישראלית, בעיקר מזרחית (היא מתעקשת בכל פעם שאנחנו נפגשים לשמוע את השיר היחיד של מרגלית צנעני שיש לנו) אבל גם באופן כללי - אחרי הסרט רקדנו לצלילי מוניקה סקס, היהודים, אלון אולארצ'יק ואינפקטד מאשרום, כשליליאנה לא מראה שום סימן של יאוש מהמוזיקה הלא מוכרת. ואם הפוסט הזה קצת מבולבל, אתם מוזמנים להאשים כוס אחת של Sekt (יין קופצני גרמני שקיבלנו במתנה בסופר), שליש בקבוק יין (קוט דה רון צרפתי אדום) ושתי כוסיות לימונצ'לו (ליקר לימונים איטלקי מתוצרת קרית מוצקין). אבל נדמה לי - וזה בסתירה לפוסט קודם על ענייני הלבד - שאפשר להגיד שיש לנו כבר ממש חברה חדשה כאן . בשבוע הבא היא רוצה לקחת אותנו לרקוד במועדון מקומי - צפו לעדכונים.

והנה גם תמונה של אסנת וליליאנה רוקדות לצלילי 'עוד ארון אחד' של היהודים:




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 24/3/2007 00:19, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., הומור, אופטימי, טלוויזיה וקולנוע
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-27/3/2007 20:45

---