באמצע הניקיון
אנחנו באמצע ניקיון פסח, שכבר השתלט על מרבית יום ו' ועכשיו גלש גם לשבת; בתקווה היום אחרי הצהריים נשאיר הכל מאחורינו. דרך אגב, הידעתם שהמילה Dreck בגרמנית פירושה לכלוך, ובניגוד לעברית - כאן זה לא סלנג אלא מילה ככל מילה, וכך אפשר לראות על פחי אשפה את המשפט weg mit dem Dreck, בתרגום חופשי 'הלאה הלכלוך'. האחראית לטרנספר המילולי הזה מגרמנית לעברית היא כרגיל מיודעיתנו האידיש.

את הסדר, אגב, אנחנו עושים אצל ירון, יחד עם בנו וידיד נוצרי קרוב. ירון הודיע לנו שהוא לוקח על עצמו את הכנת הארוחה, בתנאי שאנחנו נדאג לצלחת הפסח - כלומר למצוא זרוע (כנף עוף קפוא) לברר איך אומרים בגרמנית 'חזרת' (Meerrettich), להכין חרוסת (אסנת כבר ארגנה מתכון) ולברר בהגדה שלקחנו אתנו איך מסדרים את כל זה. יהדות זה שמחה, כבר אמרנו?

כתיבת הפוסט הזה נקטעה כי הניקיון הגיע לחדר המחשב. כדי לנקות את השטחים המאובקים שמאחורי שולחן המחשב נאלצנו לכבותו ואף להרים את סבך החוטים מאחוריו אל שולחן המחשב עצמו, וכמובן להוציא כל מיני שולחנות וחפצים שהיו מסביבו. הפעולה נסכה בי חרדה אדירה, שהחלה לשכוך רק כאשר החזרתי הכל למקום; עם כל פריט ששב להיכן שהיה, מצאתי את עצמי נרגע יותר, גם אם מדובר בסך הכל במנורה שליד המחשב. בגלל היחס החרדתי שלי לטכנולוגיה, כל שינוי במבנה שבו הדברים מסודרים גורם לי מיד לחשוש שהם לא יעבדו כמו שצריך כשאפעיל אותם מחדש. כאילו כל המערך המכושף הזה, שמאפשר לי לעבוד, לשמוע מוזיקה, לראות סרטים, לברר בירורים, לקנות כרטיסי נסיעה, לדבר עם חברים ולבטא את עצמי מול העולם, פשוט יתמוטט כמגדל קלפים עם משהו בו לא יהיה בסדר (למשל אם אמרתי אברה קדברה במקום אצ'יו פלאצ'יו, או השתמשתי ברגל של קרפדה במקום צפרדע). זה נכון כשמורידים תוכנה חדשה או מחברים למחשב גאדג'ט חדש, וזה נכון שבעתיים כשכל פינת העבודה מתפשטת מצורתה המוכרת.
את עשרים הדקות עד שהמים יתייבשו ביליתי בניסיון להסביר לחרדה שלי שהיא צריך לשבת בצד ולהקשיב להיגיון, מה שלא נורא עוזר כי ההיגיון יודע להצביע על לא מעט מקרים שבהם חיבור משהו חדש למערכת גרם לכל מיני נזקים משונים (הטלוויזיה שלנו, למשל, נוטה להגיב לכל מיני מכשירים בסביבתה בסימנים ירוקים המופיעים בשולי המסך ונעלמים אחרי זמן מה), ועלול פשוט להצטרף לחרדה במתקפה משותפת על התודעה. כפי שאתם יכולים להבין מעצם העובדה שאני כותב את הקטע הזה, הכל הסתדר לבסוף, אבל רק אחרי קפיצה חרדתית פתאומית כשלחצתי על כפתור המחשב וכלום לא קרה. נראה שהעולם המודרני, שהתנה אותנו לכך שלחיצה על כפתור גורמת למשהו לקרות, חיבר במוח שלי את ה'לחיצה ללא תגובה' ללחצן המצוקה. כמובן, תוך שניה התברר שחוט החשמל למחשב יצא קצת החוצה, והכנסתו פנימה פתרה את הבעיה.

תיכף אנחנו חוזרים לניקיון, ואני רק מקווה שפרט לערבול החדרים, בלגונם והכנסת שני שליש מיושבי הבית (אני והחתול) ללחץ, יהיו לו גם השפעות חיוביות. לא, האמת שאני יודע שיהיו השפעות חיוביות, וכבר אתמול אפשר היה לחוש הנאה מהמצב הנקי של הבית. אולי זו פשוט הידיעה שתוך זמן קצר המצב הזה ייעלם שגורמת לי לתהות כל-כך לגבי כל מושג הניקיון. מצד שני, הרבה מאוד הנאות (כולל אוכל, למשל) חולפות מהר וזה לא גורע מערכן.

הערת אגב אחרונה - למי שתוהה מה פתאום הבאתי את מטאפורת הכשפים לענייני המחשב, נותר לי רק לומר שבימים האחרונים התחלנו במסע השלמה של צפייה ב'באפי', מההתחלה, וההשפעות נראות לעין.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 31/3/2007 15:02, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, המחשב ואני
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של אינשולדיגנזי ב-1/4/2007 18:06

---