האורחים באים/העורכים באים
זארברוקן לובשת חג (פסחא) ושמש (לא יאומן, כבר כמעט שבוע רצוף!) לקראת בואם של האורחים הבאים שלנו, זמר ישראלי-רוסי ואשתו שעוברים גם הם מתל אביב לזארברוקן ללמוד מוזיקה (כלומר, הוא עובר לכאן ללמוד מוזיקה אצל ירון, והיא אתו). גם אנחנו בהמולה תזזיתית-משהו בניסיון לארגן להם במהרה דירה להשכיר ואת כל מה שצריך כדי להתחיל את החיים כאן; כפי שאפשר לראות מדפדוף בחלקיו הראשונים של הבלוג, קל זה לא. זו גם חזרה מפחידה (אבל פוטנציאלית מתקנת) לחוויות (ולחרדות) שאיפיינו את הימים הראשונים שלנו כאן - שוב לסמן דירות בעיתון, שוב לחפש רחובות במפה, שוב לקלוט בפליאה שכולם מדברים גרמנית ורק גרמנית. אורחינו אמנם דוברים קצת פחות גרמנית מאתנו, אבל יש להם יתרון אחד - הם יודעים רוסית, שפה פופולרית למדי (משום מה) באזור, אולי אפילו פופולרית יותר מאנגלית.

***
קיבלתי השבוע בדואר מהעורך את הטקסט לגב ספר השירה שלי, 'סימני נשיכה', שיראה אור באוגוסט. לי ולעורך היו כמה וכמה התנגשויות על השירים עצמם (הגישה שלו דורשת שקיפות כמעט מוחלטת של התקשורת עם הקורא, מה שבעיני לפעמים מרדד את השיר), אבל מאז שסגרנו את הטקסטים אני ממש נהנה מעבודתו - סידור השירים בחטיבות ובתוך החטיבות, השם המוצלח שבחר וגם הטקסט לכריכה האחורית, שגרם לי להסמיק קלות. אבל נדמה לי שכל עוד לא אראה את הגרפיקה לא אאמין שהספר באמת יוצא לאור. ככה זה היה גם בספר הקודם; כנראה שצריך משהו מוחשי ולא רק מלים כדי להרגיש שמשהו קורה.

***
בעורכים מסוג אחר אני נתקל בוויקיפדיה, שם ניהלתי בימים האחרונים דיון רב-מערכתי בניסיון להבהיר מהם הקריטריונים להכללתו של סופר או משורר בתחילת דרכו באנציקלופדיה מקוונת זו. איכשהו, למרות מיליון דיונים, לא התגבשה שום החלטה, ולא ברור אם נדרש פרסום שני ספרים, ספר אחד, או בכלל לא. הדיון קצת הרגיז אותי, משתי סיבות: ראשית, המצב המוזר הזה גורם לכך שמצד אחד אני לא בטוח אם כדאי לי להשקיע ולתרום ערכים על משוררים שעוד לא הוציאו שני ספרים, ומצד שני כל מיני משוררים שבקושי עשו משהו כותבים על עצמם ערכים (או שולחים מישהו שיכתוב בשבילם), כך שנוצר מצב שיש ערכים בעיקר על מי שטורחים לדחוף את עצמם. הסיבה השנייה הוא שמשום מה השתרבב לוויכוח גם העימות בין אנשי כתם (המכנה את עצמו 'עיתון לשירה יומית', אבל נכון יותר לכנותו 'צהובון שירה') ל'הליקון'. היה כבר מי שהטיח בי שאני לא אובייקטיבי בהיותי 'חבר בהליקון' (זה לא מדויק) והכניס לסיפור כל מיני פוליטיקות פנימיות. בסוף החלטתי לקחת פסק זמן ולתת לדברים להתקרר.

***
ארוע משונה נרשם אתמול, כשצפינו בפרק הרביעי של 'במרחק נגיעה': הדמויות ניהלו שיחה שלמה ביידיש ואנחנו מצאנו שאנחנו מבינים כל מילה - מה שלא היה גרמנית, היה עברית. מה שנקרא, להרוויח עוד שפה 'על הדרך'.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/4/2007 10:39, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, המחשב ואני
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של לי ב-8/4/2007 19:18

---