ל'פוסט ד'תמונות (נא לקרוא במבטא סרפתי)
אז כפי שכתבתי כבר, שבוע ארוך, אינטנסיבי ורב-טיולים עבר על כוחותינו, יחד עם הורי שבקרו כאן לראשונה. מכל מיני סיבות (ביניהן העובדה שאת הסביבה הקרובה בגרמניה כבר כיסינו) התמקד הביקור בטיולים בצרפת, ואם נדייק - בחבל אלזס, השוכן סמוך לגבול והיה במשך תקופות שונות שייך גם לגרמניה; היתרון העיקרי הוא שכמעט כולם מדברים גרמנית מצוינת, מה שחסך מאתנו שבירת שיניים בצרפתית (לא שלא ניסינו).
הטיול הראשון הביא אותנו לשטראסבור(ג), בירת אלזס, השוכנת בשפך נהר האיל אל הריין, או אם נדייק, בדלתא של האיל, שמתפצל לכל מיני נהרות משנה, יובלים ופלגים, שעוברים בעיר ומחלקים אותה לאיים וחצאי-איים למכביר. באחד האזורים הוסיפו לכל חגיגת היובלים האלה גם כמה תעלות ונוצר אזור השוכן כמעט כולו לחוף המים, מלא בתים מתוקים ובתי-קפה לתיירים ומכונה: 'צרפת הקטנה'.




האטרקציה הידועה ביותר בשטרסבורג היא הקתדרלה שלה, שגובהה לא פחות מ-142 מ'. לשיא הגובה אי אפשר להגיע, אבל יש מרפסת תצפית בגובה 66 מ', אליה מגיעים בטיפוס של לא פחות מ-322 מדרגות. כמובן שטיפסנו עד למעלה, אבל את התמונות הטובות ביותר צילמתי בירידה, אז נתפסו בעדשה קרוב-קרוב כמה פרטים מהקישוטים הגותיים. בשל טקס נוצרי לא יכולנו להיכנס, אבל הסתפקנו בהסתכלות מקרוב על הדלת, שאסנת (מומחית הבית לאמנות נוצרית) פירשה לנו.









מימין למעלה: הכנסייה מרחוק (מקרוב אי אפשר לצלם); משמאל למעלה: פרט של הכנסייה ממרחק אפס ומגובה רב; מלמטה: הדלת.

הטיול התקדם צעד משמעותי לכיוון המושלם כשאחר הצהריים יצאה השמש, ומצאנו את עצמנו באחד האתרים היפים ביותר בשטראסבורג, כיכר הרפובליקה, המוקפת אדריכלות גרמנית לא מעניינת אבל מצטיינת בשילובי צמחייה מרהיבים:





אבל על הטיול לשטראסבורג התעלה ללא ספק הטיול השני שערכנו בחבל אלזאס, הפעם ל'דרך היין' (רוט דו וֶן) המתפתלת בלב כרמים על צלעות הרי הווז', קצת מדרום לשטרסבורג. את הסיור פתחנו בעיירה אוֹבֶּרְנֶה, עיירה מקסימה אך קצת הומה מדי, בה בילינו יותר מדי זמן במציאת חנייה, אל לבסוף נרגענו בזכות פרוסה של עוגת אוכמניות ועוד אחת של עוגת ענבים וגבינה. מאוברנה המשכנו להתפתל לאורך הכבישים הכפריים, כשאנחנו טועים מדי פעם בדרך אבל מגיעים תמיד למקומות מקסימים; אחד מאלה היה עץ דובדבנים שאסנת זיהתה לצד הדרך, ב'שטח ההפקר' שבין שני כפרים, ומיד הסתערנו עליו:





אחרי שזללנו דובדובים הרגשנו את עצמנו מוכנים לנסות גם לטעום קצת יין. אחרי הכל, זו דרך היין, לא? עם כל שלטי היקבים והטעימות (דגוסטאסיון) בסביבה, זו נראתה משימה קלה, אבל שני הנסיונות הראשונים העלו יקב אחד סגור ובעלת יקב שנייה שהיתה עצבנית שכולם טועמים ולא קונים כלום, והחליטה שהיא לא עושה היום טעימות. אבל כמו שאומרים, פעם שלישית גלידה, או במקרה הזה יינות אלזאסיים מצוינים (שניים מהם, הפינו נואר והריזלינג, נחים בגאון אצלנו במזווה, ואילו הגוורצטרמינר עשה את הדרך הארוכה לישראל) באווירה כפרית נעימה ועם מוזגת שהתבדחה אתנו בגרמנית שוטפת. לא היה ספק: זהו לב 'דרך היין', המקום בו כרמים ממלאים את צלע הגבעות, וחביות מגיעות לגדלים מפחידים.





היין עשה אותנו שמחים וגרם לנו לראות דברים משונים, כמו למשל חסידות על גגות של בניינים ומקומות חניה שלא קיימים. אחרי ביקור בעוד עיירה מקסימה (אך מלאה וגדושה תיירים) בשם ריקוויר, סיימנו את הטיול המופלא בקולמאר (אבל הדרך נמשכת משם עוד). גם כאן, כמו בכל עיר אירופית שמכבדת את עצמה, יש נהר, ולאזור המקסים (אך תיירותי להפליא) שלאורכו קוראים 'ונציה הקטנה':





אבל האטרקציה מספר אחת בקולמאר לא היתה הנהר, אלא מסעדת הגורמה המפתיעה שמצאנו חבויה באחד הרחובות הקטנים, עם שלט המציין ש'השף מכין את המנות טריות לפי מה שבעונה ומה שיש בשוק'. בתפריט היו אמנם רק שתי מנות ראשונות, חמש עיקריות ושני קינוחים, אבל הזמנו בסוף כמעט הכל, והכל היה לא רק טעים עד התכווצויות עונג אלא גם - ובעיקר - יפהפה.
קשה היה לי מאוד לבחור את מלכת היופי של המנות, אבל בסוף ננעלתי דווקא על אחד הקינוחים - טארט עם קרם שוקולד שעליו פרוסות מנגו מתובלות בנענע ומליסה. שורו, הביטו וראו:





מה אני אגיד לכם? נראה לי שלצרפתים האלה יש גם כמה סיבות טובות להיות סנובים.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/5/2007 19:28, ושייך לקטגוריות תמונות, בשבילנו זו אירופה אירופה
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רוני ב-23/5/2007 10:48

---