בקצב המטבוחה, או מסע כומתה בגרמניה
הזמן: טיול יום א' שהוקדם ליום שבת בגלל מזג האוויר ההפכפך.
כלי הרכב: אופניים.
היעד: הכיוון ההפוך מצרפת, בה ביקרנו בפעם שעברה, מה שאומר נסיעה לאורך הזאר והגבול בין גרמניה לצרפת (פתחו מפה אם זה מבלבל), עד זארלואי, העיר השנייה בגודלה בחבל הזאר.
המשתתפים: אנחנו וצמד הישראלים הלא-כל-כך-חדשים כבר בעיר.
הקונספט: פיקניק.
הפיקניק: לצורך העניין החלטנו לפנק את שותפינו לנסיעה ולהזכיר להם טעמים מהארץ, ולכן עמלנו יום מראש על הכנת חומוס מסאבחה ביתי מגרגירים, מטבוחה (קילו עגבניות וארבע שעות) וביצים קשות, והוספנו פיתות מהעיראקי החביב עלינו. בתיאום מושלם, שותפינו לנסיעה הגיעו בדיוק לאותה החלטה; למזלנו, הם הביאו רק דגימה של החומוס-עם-פיתות ממטבחם ופינקו אותנו בעיקר עם בורקסים מצוינים, שאפו בעצמם (אין להשיג בעיר בורקס).
אתר הפיקניק: שולחן שהונח שם בדיוק בשבילנו, בין הנהר לאגמון/ביצה/פאב לצפרדעים וציפורי מים.




אחרי הפיקניק: כשאמונה מפכה בלבנו וקצת יין בורדו ובירה בדמנו, החלטנו שנלך על גדול, ונגיע עד זארלואי, המרוחקת לא פחות מ-27.5 ק"מ מביתנו. אלא שאי שם באמצע הדרך נתקלנו בשלטים מעצבנים וצהובים, שהורו לנו על מעקף ודרשו מאתנו לחצות את הנהר ולהתנייע במספר כבישים אחוריים של מפעלים ושדות ואפילו בקטעים לא סלולים. אך לבסוף שבנו אל דרך המלך ואל השדות שבפאתי זארלואי.
השדות: אם אי פעם שאלתם את עצמכם איך מגדלים תפוחי אדמה, כרוב, גזר, תירס, חיטה, צנוניות וכל מיני סוגים של חסה, בשדות של זארלואי אפשר לעשות יופי של טיול טבע מודרך. וערוגות החסות הירוקות והאדומות הן גם תאווה לעיניים.
הרכיבה: אחרי 27 וחצי ק"מ, שתי קופסאות בורקס, כמויות נאות של חומוס ומטבוחה, ארבע ביצים קשות, ארבע מאפינס טריות, כמה תפוחים, בקבוק וחצי בורדו ושתי בירות, רכיבה על אופניים חזרה עשויה להיראות כמשימה בלתי אפשרית. אבל בלי להתייאש, קודם נחנו שעה וחצי ואז פירקנו את המשימה לשלבים קטנים, ורכבנו חזרה בקצב מינורי, שכינינו בינינו לבין עצמנו 'קצב המטבוחה'. ביטוי חדש ללקסיקון.
המסע: בניסיון להימנע מהמעקף המעיק בדרך חזרה, ולאחר שביררנו מספר פעמים עם רוכבים שהגיעו מהדרך ה'חסומה', השתכנענו שהגרמנים האלה לא יודעים על מה הם מדברים והחלטנו בכל זאת לעבור. תוך זמן קצר הגענו לסיבת החסימה - מחלף חדש בבנייה, שהפך את מה שהיה פעם שביל לאופניים לתערובת של חצץ, אבנים ובוץ. לאחר שניסינו לעבור מתחת לגשר, החלטנו לעבור מעליו בדרך שנראתה תחילה עדיפה אך התבררה כמסע כומתה שבו הולכנו את אופנינו בבוץ הולך ומעמיק, ולבסוף נאלצנו גם לרדת אתם (לא ברכיבה, כמובן) במדרונות מפחידים משהו.




מצב הרוח אחרי ההרפתקה: מרומם.
מצב האופניים אחרי ההרפתקה: בוצי.



מוסר השכל: קיצור דרך הוא הדרך המהירה ביותר להרפתקה מעייפת אך מלכדת.
מספר ההפסקות (מסיבות שונות) בדרך חזרה: שש, כולל אחת כדי לצפות בטבע.
הטבע: פרחים, עצים, צפרדעים, אנפות מרהיבות.




הגאווה: 55 ק"מ זה בהחלט לא הולך ברגל.
העתיד: אמבטיה חמה לפנק את השרירים, ובשבוע הבא - אותו מרחק לכיוון השני.





שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/6/2007 20:46, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות, אופטימי
תגיות בטכנורטי: בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות, אופטימי
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-4/6/2007 10:42

---