שלושה מאכלים
אזהרה: נא לקרוא אחרי הארוחה!

1. שפארגל צייט
אחד הדברים הברורים שמאפיינים אזור או ארץ הוא מסורות הבישול הייחודיות, מה שבספרי בישול אוהבים לקרוא לו 'המטבח המקומי'. ומאחר שאני ואסנת אוהבים מאוד לטרוח במטבח, האמנתי שדי מהר יתבטא המעבר שלנו לאירופה בשינוי במסורות המטבח ובהסתגלות למטבח המקומי.
אלא שדי מהר התברר לנו שהמטבח הגרמני (אם יש דבר כזה) לא ישתלב בקלות רבה מדי במטבח שלנו. אנדריאה, שאירחה אותנו בימים הראשונים, אמנם יצאה מגדרה בניסיון להכין לנו מעדנים מקומיים, אבל הרעיון הקולינרי המבריק היחיד שחילצנו מהם היה להוסיף תפוחי עץ לכרוב הכבוש (אחד המאכלים הפופולריים ביותר כאן). פרט לכך, המאכל המובהק ביותר שאיתרנו במטבח הגרמני הוא נקניקיה בלחמניה - או יותר נכון, נקניקיה עצומת-ממדים וסביבה לחמניה קטנטונת כדי שאפשר יהיה להחזיק אותה יותר בקלות.
למרות זאת, ניסינו להשתלב בסגנון המקומי, והכנו די בתחילת שהותנו כאן צלי חזיר בכרוב כבוש ותפוחי אדמה. הוא אמנם יצא מוצלח, אבל לא שונה בהרבה מהצלי-עם-כרוב-כבוש שמכינים במשפחה של אסנת. אולי בגלל זה, ואולי סתם מתוך הרגל, מצאנו את עצמנו מאז מכינים סושי יפני, חומוס ישראלי, אנצ'ילאדאס מקסיקניים, מוקפץ סיני, מנה בחלב קוקוס בסגנון תאילנדי, עוף טנדורי הודי והמון פסטה בסגנון ים תיכוני - אבל שום דבר שאפשר לקרוא לו ממש מטבח גרמני או מקומי.
ואז, לפני בערך חודשיים, משהו השתנה. כבר כמה פעמים סיפרו לנו שעמק הזאר נחשב לבירת האספרגוס של אירופה, אבל תמיד זאת לא היתה העונה. ופתאום, משום מקום, הופיעו בשווקים ובסופר אספרגוסים לבנים, ענקיים וגרמניים כיאות. התאכזבנו לגלות שמחירם עדיין גבוה למדי, אבל בכל זאת קנינו מיד - שנסרב למעדן המקומי? - ותוך יומיים קלטנו שאין לנו מושג מה עושים איתו. שהרי אנחנו רגילים לאספרגוס מקופסא, שמנשנשים סתם ככה או מוסיפים לסלט, ולא לירק גדול וקשה שתפקידו בכוח אינו ברור. לאחר מספר ימים במקרר החלטנו לעשות ניסוי עם החבר'ה, ושילבנו אותם במוקפץ סיני ולאחר מכן בחביתה התוצאוץ, לצערנו, לא היו מרשימות, ואכזבה נוספת החלה להסתמן באופק.
ההצלה הגיעה (כמו בסדרת טלוויזיה מופרכת) מהכיוון הכי לא-צפוי: עלוני הפרסומת של הסופר, שמדי פעם מוסיפים אליהם גם תוכן כדי שיהיה מה לקרוא בין ים המוצרים המוזלים. יום אחד, בעודי משוטט בקניות, נחה עיני על אחד מאותם עלונים, ומיד ראיתי שהוא מוקדש לעונת האספרגוס, מה שנקרא כאן Spargel Zeit. מיד דפדפתי, ולשמחתי גיליתי מספר מתכונים. ננעלתי על הבסיסי מכולם, בלי שמנת, סלמון ותוספות, והכנתי את האספרגוס לפיו.
נו, מה? יצא מושלם. והנה הטיפ: את האספרגוס קולפים וחותכים כשני סנטימטר מהקצה התחתון. אז מטגנים קלות בשמן, מוסיפים שתי כפיות דבש, מלח גס ו*מעט* מים ומאיידים (דהיינו, מבשלים עם מעט מים ושמן) כרבע שעה, תוך שדואגים שתמיד יש מים (ורצוי גם להפוך את האספרגוסים בשלב מסוים). יוצא מושלם, ומצדיק ללא ספק את ההשקעה והמחיר.

2. ברווז עיתונאי
אחרי שהכנו משהו גרמני (ומקומי), האתגר הבא היה להיכנס לבישול צרפתי. וגם כאן היתה יד המזל בעניין. זה התחיל כשערכנו קניות בסופרמרקט בצרפת (מקום ענק, בסגנון מגה וטיב טעם ביחד, שנוסעים אליו כשיש אוטו לעשות קניות לחודשיים) והתפתינו לנסות נתחי חזה ברווז, או בצרפתית Aiguillette de canard. כמו האספרגוס, גם הברווז שכב זמן מה בפריזר (טוב, האספרגוס שכב במקרר. קטנוניות) מאחר שלא היה לנו מושג מה לעשות אתו. מחקרים באינטרנט העלו בעיקר מתכונים מסובכים או מבלבלים, וכשכמעט נסגרנו על מתכון סיני מהאינטרנט התערב שוב הגורל: כשהוצאנו את הקופסא מהפריזר גילינו פתאום שיש עליה מתכון, או כמו שאומרים בעברית 'הצעת הגשה'.
הטוויסט (תמיד יש טוויסט) היה שהמתכון על הברווז היה בשתי שפות - צרפתית והולנדית (או פלמית). במלים אחרות, *לא בגרמנית*. אבל בעיית שפה קלה לא תניא אותנו ממטרתנו, ובעזרת תוכנת בבילון היעילה הגענו די מהר לפיענוח הטקסט הקצר, ועקבנו אחר ההוראות. התוצאה הפתיעה גם אותנו. אומרים שהמטבח הצרפתי מתבסס על כימיה, ואם כן, כנראה שזו היתה ההתנסות הראשונה שלנו בבישול צרפתי.
מה שמדהים הוא שהמתכון עצמו די פשוט: מטגנים בצל קצוץ דק עד שהוא מזהיב ומסירים מהאש. במקביל חותכים שלוש עגבניות ומקלפים תפוז אחד וחצי לימון. את העגבניות, קליפות התפוז וקליפות הלימון (חתוכות לרצועות דקות ככל האפשר) מוסיפים לבערך כוס מרק עוף, מביאים לרתיחה ומבשלים רבע שעה. על המחבת ששימש לבצל מטגנים את רצועות חזה הברווז עד שהן 'נסגרות' (בערך דקה מכל צד), מוסיפים את הבצל ואת הרוטב שנוצר ממרק העוף וכו', מבשלים עוד דקה בערך... ומגישים (עם אורז). פשוט אך גאוני.

3. האדום האדום
ציון דרך חשוב: לראשונה הצלחנו למצוא בגרמניה אבטיח אמיתי, אדום, עסיסי ומתוק כמו בארץ. פחות דבר אחד להתגעגע.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/6/2007 00:35, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, מעברים 10-20-30, סטיות אישיות
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-22/6/2007 16:59

---