גם בסוף העולם
באיחור אופנתי ראינו היום בדיוידי את 'סוף העולם שמאלה', הסרט הישראלי המצליח ביותר בשנים האחרונות, במסגרת מסורת ה'ארוחה וסרט' שפיתחנו עם חברינו הישראלים-רוסים שכבר הוזכרו לא פעם בבלוג זה. הפעם הארוחה היתה מקסיקנית, והסרט ישראלי-הודי-מרוקאי ומוצלח הרבה יותר ממה שציפיתי לאור כמה ביקורות בינוניות. (זה גם הזמן להזהיר: בפוסט זה לא יהיו ספוילרים של ממש, אבל מי שלא ראה ומעדיף לא לדעת כלום על סרטים לפני שהוא צופה, נא להפסיק עכשיו.)

'סוף העולם שמאלה' הוא בסופו של דבר מלודרמה די סטנדרטית מבחינת העלילה, אחד מסרטי ה'התבגרות בעיירה קטנה' עם תבלינים של התנגשות מעמדית ועדתית וכמה דמויות גרוטסקיות בשביל הצחוקים. מצד שני, גם הסרטים של אלמודובר הם בסופו של דבר מולדרמות מבחינת העלילה, וכבר ציינתי כמה גבוה הוא מדורג אצלי. מה שריגש אותי במיוחד הוא הטיפול העדין במהגרים מהודו ובמרוקו, בלי סטראוטיפים או התנשאות (אם בכלל, זה כתב אשמה חריף נגד מי שקלטו אותם), ובמיוחד הדרך שזה מתבטא בשפה.
כי זה אולי סרט ישראלי, אבל מדברים בו יותר אנגלית (ההודים), צרפתית (המרוקאים ה'אליטיסטיים') וערבית מרוקנית (המרוקאים ה'פשוטים') מאשר עברית. ובעצם, הכי מדברים בו בתערובת של כל השפות. משפחת העולים מהודו מדברת אנגלית (במבטא הודי) בבית, ואנגלית מתובלת בעברית של מתחילים בחוץ. המרוקאים, שנמצאים בארץ כבר יותר זמן, מדברים צרפתית מתובלת בעברית בבית, ועברית די טובה (עם ביטויים בצרפתית) בחוץ. וכשדמויות משתי המשפחות נפגשות, הם מתקשרות בתערובת של עברית, אנגלית, צרפתית ותנועות ידיים, ופעמים רבות לא מבינות אחת את השנייה.
בעיני זה מקסים, כל כך מזכיר את התקשורת שלנו בגרמנית מבולבלת מתובלת באנגלית עם ליליאנה מקרואטיה ונינה מרוסיה. את הגרמנית שמטפטפת לאט, ממש לאט, גם לתוך השיחות בינינו. כל-כך הרבה פעמים משטחים בקולנוע את מרכיב השפה בתקשורת, אם בכך שכולם פתאום מדברים אנגלית ואם בכך שכולם איכשהו מבינים את כולם למרות שהם מדברים שפות שונות. אבל ב'סוף העולם שמאלה' מישהו ממש ישב וחשב איך תדבר כל דמות, ואיך תשתנה השפה שבפיה לאורך הסרט. ההשקעה הזו בפרטים ניכרת בכל סצנה וסצנה, והיא ללא ספק מה שהופך את הסרט למרגש, למרות מספר חסרונות , ביניהם ההתפזרות על יותר מדי סיפורים, וכמובן הקריינות (אני בעד להמציא מכונה כזו, שבכל פעם שבא לתסריטאי להוסף קריינות היא תיתן לו מכה על הראש על פטיש ותצעק 'רעיון גרוע'. ואחר כך לחזור בזמן ולחבר את המכונה הזאת לתסריטאי של 'גיבורים').
בכל אופן, אם נחזור לסוף העולם: משחק השפות הזה, המפגיש שתי שפות אירופיות ורבות השפעה, גם הופך את הסרט לאמירה מרתקת על הפרויקט הבלתי-סביר הזה שנוצר בישראל הקטנה - מפגש מטורף של תרבויות מכל העולם, שצריכות להשיל את מה שהיו ולהיות משהו חדש. ההבדל בין זה לבין הדיאלוגים שלנו עם רוסים, קרואטים, קוריאנים, יפנים, איטלקים, עיראקים וטורקים, הוא שכאן קיימת 'תרבות קולטת' הרבה יותר בטוחה בעצמה, שאינה מצפה מאתנו להיטמע ו'לבנות את הארץ', אלא סתם לעשות מה שמהגרים עושים.

בסוף יוצא שדיברתי הרבה על שפה והגירה ופחות על הסרט, אבל אני מניח שעל זה הבלוג שלי. עוד על הסרט תמצאו בביקורת המעניינת של יאיר רווה וגם בעין הדג (משם באו רוב הביקורות השליליות שגרמנו לי לא ללכת לראות את הסרט בקולנוע, ואולי חבל, כי יש לי תחושה שהצילום המרהיב היה אפילו עוד יותר מרשים על מסך גדול).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/7/2007 23:42, ושייך לקטגוריות טלוויזיה וקולנוע, ביקורת, מעברים 10-20-30
תגיות בטכנורטי: טלוויזיה וקולנוע, ביקורת, מעברים 10-20-30
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של אורכידיאה ב-11/7/2007 16:25

---