ושוב נצאה אך הדרך
את השיר הבא שמעתי בגלגל"צ ומיד נדלקתי והתחלתי לברר הכל על הזמר ובכלל. אז קוראים לו Rufus Wainwright והוא קנדי שיצא מהארון בגיל צעיר ושר נפלא.



זהו שיר מסע, שמתחיל במקום של יאוש ('אני הולך לעיר שכבר נשרפה') ומחאה ('אני כל-כך עייף ממך, אמריקה') אבל המסקנה שלו היא לא להפסיק ללכת, אלא 'אני הולך בדרכי שלי הביתה'. כלומר, אחרי שהכל אבד, אחרי שאמריקה אכזבה, עדיין קיימת הדרך הפרטית, האישית, זו שאתה בוחר ולעזאזל מה שהאחרים יגידו.
זה כמובן גרם לי לחשוב על המטאפורה הזו, של הדרך. שהרי כל תהליך הוא מסע, וחשוב לדעת את הדרך; אבל בחיים אין Google Maps, ולכן ברוב המסעות שאנחנו יוצאים אליהם אנחנו לא באמת יודעים לאן אנחנו הולכים או אפילו מה הצעד הראשון; אבל יוצאים בכל זאת, כמו בשיר החמוד הבא, של Fastball:



אבל כששואלים 'לאן ילכו, והרי אינם מכירים את הדרך', יש איזושהי הנחה מובלעת מעניינת: שקיימת 'הדרך' - דרך אחת שצריך רק למצוא אותה ולהמשיך עד מעבר לקשת בענן. והרי זה בדיוק מה שרופוס ווינרייט אינו מוכן לקבל: הוא רוצה לפרוץ וליצור את הדרך שלו, ולא למצוא איזה 'דרך' ערטילאית שמישהו הניח שם.
זה, כמובן, לא רעיון חדש ומקורי; הרבה קודם הצהיר כבר איזה תכול עיניים על רצונו לעשות הכל 'בדרך שלו':



קראתי באיזשהו מקום את המשפט "ככל שהנפש משתנה, היא מפסיקה ללכת בדרך. בשלב מסוים, היא מתחילה להיות הדרך". כלומר, שאין זה משנה מהי הדרך, או אם אנחנו יודעים אותה בכלל; אם שומרים על נאמנות לעצמנו, באיזשהוא שלב הבחירות האקראיות-לכאורה מצטרפות לדרך, שבמבט לאחור נראית כבחירה מבין דרכים רבות שהוצעו לנו. ולא כך.
רוברט פרוסט, בשיר הידוע כל-כך משיעורי האנגלית, מספר שבחר בדרך הפחות-מטוילת, וזה שינה הכל. אבל לפעמים הבחירה היא קיצונית יותר: לא בין שתי דרכים אלא בין הרבה, והדרך ה'נבחרת' (בעצם, הנוצרת מתוך הפעולה האישית) אינה פחות-מטוילת אלא בכלל לא מוכרת. ואז נשאלת שאלת הבדידות - האם לא נורא לבד ללכת בדרך שיצרת בעצמך? לפעמים הרי נורא מנחם להודות ש'אני לא היחיד שהולך נגד הרוח'.
שהרי ללכת בדרכים שונות הוא גם מטאפורה לפרידה, לבדידות. כפי ששרים כאן Fleetwood Mac , 'את יכולה ללכת בדרך שלך/את יכולה לקרוא לזה עוד יום של בדידות'.



וכאן אנחנו סוגרים מעגל, לרופוס וויינרייט, שמכיר את האיום הזה - אם תלך בדרך שלך, תישאר לבד - ואומר לו 'נא באוזן'. כי תמיד, גם בדרך המטורפת ביותר שאפשר לחצוב, אפשר לפגוש מישהו או משהו שילך אתך פרק דרך מסוים, אולי ארוך, אולי אפילו עד סוף הדרך, שהיא תמיד הבית. "אני הולך בדרך שלי הביתה/ לא אהיה לבד."
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 7/7/2007 09:18, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, מעברים 10-20-30
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של לי ב-9/7/2007 19:27

---