העיר האילמת

אתה הולך ברחוב בעיר, זרה או מוכרת, בדרך לבית של חברים. בדרך אתה עובר חמישה בנייני דירות בני שלוש קומות ו-12 דירות, כלומר 60 דירות ובהן לפחות מאה בני אדם שונים, שכולם ברגע זה חיים, אוהבים, ישנים, חולמים, מדברים. יש סיכוי סביר שכמה מהם היו יכולים לנהל אתך שיחה מעניינת, אולי אפילו יותר מזו שתנהל מאוחר יותר עם החברים. ייתכן בהחלט שלאחד מהם יש משהו שאתה מאוד צריך, ואחר צריך מאוד משהו שיש לך ואתה מתכוון לזרוק מחר לפח. ואם לא בין המאה האלה, אז בטח בין האלפים שחלף על פניהם האוטובוס שהביא אותך לכאן. שלא לדבר על האנשים שראית באוטובוס - ראית, ממש, בעיניים, אחד או שניים מהם אפילו נראו לך מוכרים, אבל הם לא, וגם אם יש להם משהו חשוב להגיד לך, או לך להם, הוא כנראה לא ייאמר, ויישאר תלוי ועומד באוויר, במקום אליו הולכים כל המשפטים הבלתי-נאמרים שעבר זמנם.
זו אילמותה של העיר, אילמותן של הערים כולן: כל-כך הרבה סיפורים וחיים, אבל אתה, מסיבה לא מובנת כלשהי, מתמקד במוכרים לך, באלה שיש לך קשר קודם אליהם. אתה הולך להביא את הפרחים לחברים, ומי שיביט בחלון יראה סתם עוד בחור עם פרחים ולא יחשוב עליך רגע נוסף, כי אתה בשבילו כמו שהוא בשבילך - רקע בלבד.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 11/7/2007 00:28, ושייך לקטגוריות אמנות, סטיות אישיות, מעברים 10-20-30
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-13/7/2007 11:23

---