קהל וקהילה
אמנות זקוקה לקהל
אפשר לשיר באמבטיה, לכתוב למגירה, לשרבט קשקושים במחברת, אבל זה פשוט לא זה. כי אמנות היא תקשורת, ובלי מי שישמע אותה היא פחות מהעץ הנופל ביער הריק (פחות - כי אין בה שום דבר טבעי והיא נידונה לרתוח ולאכול את עצמה).
אין זה אומר בהכרח שאמנות זקוקה לקהל גדול. לפעמים מספיק אדם אחד, סבלני מספיק, לפחות בשלב ראשון. אמנות יכולה לבקש לעצמה קהל רחב או מצומצם: אם כתבתי שיר בעברית, הדורש לצורך הבנתו הכרה מעמיקה הן של כתבי שייקספיר והן של בהאגאוואד-גיטה, צמצמתי את הקהל הפוטנציאלי שלי לקבוצה קטנה מאוד (אבל לא אפסית); אם הקלטתי שיר פופ מהיר וסקסי בספרדית, עם מלים בינלאומיות, כמו זה למשל, הקהל שלי יהיה קצת יותר רחב (אבל יש סיכוי שאחמיץ את שלושת הפרופסורים שהתלהבו מהשיר הקודם).

קהילות קדושות
המושג 'קהילה', למרות השימוש האינטרנטי הרב בו, הוא מונח ותיק מאוד. ה'קהילה' היתה קבוצת האנשים המתגוררים באותו מקום וחולקים אותו בית תפילה ואותה אמונה. באנגלית יש אפילו דמיון בין המילה community ל-communion (טקס המיסה), והמקור לשניהם היא המילה common (משותף) - רמז לכך שהמשותף הוא בעצם האמונה הדתית, הביקור השבועי באותו בית תפילה. מושג הקהילה התפתח בתקופה שבה אנשים הכירו היטב את שכניהם, ויצרו קשרים ענפים עם מי שגר בסביבה, אבל לעתים רחוקות הכירו בכלל מישהו שגר רחוק מהם (ההפך מהמצב היום, פרט ליישובים קטנים במיוחד). הקהילה, במלים אחרות, היא הגדרה מקומית ודתית.
הניתוח הבלשני בעברית אפילו יותר מעניין, כי הוא חושף את הקשר בין 'קהל' ל'קהילה'. שהרי הקהילה היא בעצם הקהל אליו פונה החזן בבית הכנסת; גם היום, כשמדובר בערים גדושות אדם, עוד מדברים בעולם הדתי על 'ק"ק (קהילה קדושה) בני ברק' למשל. דרך העברית אפשר גם לעמוד על ההבדל בין קהל לקהילה, הבדל שמקורו בסדרי הגודל. 'קהל' הוא קבוצה גדולה מאוד, לעתים אף כלל היהודים באשר הם ('קהל ישראל'), ואילו קהילה היא קטנה ומקומית. אבל ההבדל הכמותי הזה יוצר גם הבדל איכותי: בעוד שקהל הוא קבוצה גדולה שאין בהכרח קשרים בין חבריה, והמכנה המשותף היחיד ביניהם הוא מי שהם מקשיבים לו (באנגלית audience מתקשר לשמיעה), הרי שה'קהילה', מעצם היותה מקומית, קטנה וקבועה, היא בסיס לקשרים הדוקים וענפים בין חבריה, לאו דווקא על בסיס הקשבתם לחזן/למטיף/לכוכב הרוק. ההבדל בין קהל לקהילה, אם כך, הוא זה שבין אינטרקציה חד-כיווניתף שיש בה רק 'משדר' אחד, לבין 'רשת' רב-כיוונית של קשרים ויחסי-גומלין.

גילדות, קומונות ואתרי אינטרנט
הקהילה המסורתית לא התפוררה רק בשנים האחרונות; השינוי בה התרחש עם המהפכה התעשייתית ואף קודם לכן. מעבר לערים, ניכור, היחלשות הדת - כל התהליכים האלה פירקו במידה רבה את עיקרון הקהילה ההומוגנית, בה כולם מכירים את כולם. אבל אז התברר שהצורך בקהילה לא נכחד, ואנשים המשיכו להתחבר בקבוצות רב-כיווניות על רקע משהו משותף, למשל מקצוע (גילדות ו'קהילות מקצועיות') או אידיאולוגיה (תוך שימוש בעוד מילה מאותו שורש - קומונה). לבסוף (ואני מקצר פה תהליך של מאות שנים לכמה שורות, יסלחו לי ההיסטוריונים) ייתרה רשת האינטרנט לחלוטין את הצורך במקום פיזי , ואפשר לקהילות להיווצר על כל בסיס משותף שאפשר לחשוב עליו, מספרי 'הארי פוטר' ועד איסוף צדפים. ה-common interest נשאר הבסיס היחיד להגדרת הקהילה; אך מה קרה בינתיים ל'קהל'?

קהילות אמנותיות
אמנות זקוקה לקהל. האמירה הזו מבוססת על הנחה סמויה של מודל בו קיימות שתי ישויות נפרדות ולא-סימטריות, ה'אמן' וה'קהל'. כמו בהופעת רוק בפארק: האמן עומד על הבמה, כל התאורה עליו, ולו התפקיד הפעיל היחיד; תפקידו של הקהל מצטמצם למחיאות כפיים ולתשואות נלהבות. בין שני אנשים זרים העומדים זה לצד זה בהופעה של דיוויד בואי יש אולי שותפות גורל רגעית, אבל הם אינם מקיימים שום אינטרקציה אמיתית (לא הרבה יותר משני זרים בתחנת רכבת).
לעומת זאת, אם נדמיין לעצמנו אינטרקציה קהילתית, הרי שהיא נראית כמו מפגש בין חברים בסלון: מישהו מספר בדיחה, וזה מזכיר למישהו אחר סיפור מעניין, והשלישי מוסיף אנקדוטה שקרא היכנשהוא, וכך נמשך הערב. במודל הזה, לכל סיפור יש קהל קטן - הקהילה עצמה - ומאחר שכבר החלטנו שגודלו של הקהל לא בהכרח קובע, מה מונע מכל אחד מחברי הקהילה להביא ל'סלון' את יצירתו האמנותית? והאם אין זה פתרון נפלא לצורך הנואש בקהל, המתנגש בקושי העצום 'לצאת החוצה' (להוציא ספר, תקליט, מופע)?

אלא שכשחושבים על קהילה אמנותית, עולה השאלה אם כל המשתתפים בה חייבים להיות אמנים. האם המודל הוא זה של 'חבורה ספרותית' (כמו שהיו בפאריז ואפילו בישראל בזמנו), של קבוצת אמנים העובדים לקראת תערוכה משותפת, של להקת תיאטרון? כי בקבוצה כזו, שכולם בה אמנים, נכנס גם האגו לפעולה, ובמקום קשב הדדי ואינטרקציה קהילתית אפשר להידרדר למאבק תמידי על המרכז, על תשומת הלב, על עמדת האמן הניצב על הבמה ומרביץ תורה בקהלו. בהקצנה מכוונת, אפשר לשאול איך מייבאים מודל של אינטרקציה רב כיוונית לחבורה של מגלומנים?

קהילות נושאיות וקהילות עצמוניות
מקורה של הקהילה, כפי שכבר צוין, במשהו המשותף, ה-common ground. ורוב הקהילות אכן מרוכזות סביב נושא או גורם המשותף לכל חבריהן. בין אם מדובר בפורום אימהות, בגולשי עין הדג או בחבר'ה מהמילואים, יש נושא משותף (אימהות, סרטים, המילואים) שסביבו כולם נעים. אבל לפעמים נוצרות גם קהילות שהקשרים בתוכן מורכבים יותר, ברמת 'זה הכיר את זה שהכיר לי את ההוא' וכן הלאה (לפני שנים הייתי חבר בקהילה כזאת; קראנו לה 'הביפ'). בשלב מסוים מפנים את מקומם הקשרים הנושאיים (שאולי היו קיימים בתחילה) לתחושת קהילה שנובעת מבפנים ולא מהגדרה חיצונית, והקהילה מתקיימת 'באופן עצמוני'.
קהילות אמנותיות הן לרוב קהילות נושאיות, כשהנושא הוא תחום האמנות הספציפי. מסיבה זו הן הופכות במקרים רבים לקהילות מקצועיות, הנפגשות כדי לדון בצדדים המקצועיים של היצירה, בטכניקה. אצל משוררים הן הופכות ל'קבוצות עריכה' (הייתי גם בכמה כאלה). בצמצום הקהילה לעיסוק המקצועי יש הרבה רווח והזדמנויות ללמוד, אבל הוא בא על חשבון האווירה הנינוחה של 'שיחת סלון', וגורם לחיכוכים (כי בסופו של דבר כולם פועלים באותו שדה אמנותי קטן, והצלחתו של אחד עלולה לבוא על חשבון האחרים). סכנה אחרת אורבת במקרה שאחד מחברי הקהילה מצליח או מוכר יותר מחבריו, ואז האינטרקציה עלולה לגלוש למודל ה'סדנא', ובמקום קהילה נחזור ל'קהל' - במקרה זה 'X וקהל חסידיו'.

נשאלת השאלה, איך מגיעים לקהילה אמנותית 'עצמונית'? השאלה היא כמובן מכשילה, כי אין שום 'מתכון' המאפשר 'להגיע' למצב כזה. אבל לי יש תחושה שאינטרקציה קהילתית רב-כיוונית אפשרית כשהאמנות איננה קו התקשורת היחיד; כשהקהילה אינה מגבילה את עצמה לאמנים בלבד (וכך גם מתחמקת מהצורך המטריד להגדיר מיהו אמן); וכשהיוצרים החברים בקהילה עושים זאת בדרכים רבות ושונות, שכל אחת מקבלת את הכבוד המגיע לה.

הערות:
1. בזמן הכתיבה שעשע אותי הדמיון בין הדיכוטומיה קהל/קהילה לדימוי הקתדרלה והבזאר מתחום התוכנה.
2. הפוסט הזה חייב תודה לכל המגיבים על הפוסטים האחרונים, שהאינטרקציה ביניהם נתנה לי את הרעיון.
3. כן, חזרתי לקוהרנטיות. לפעמים זה איך שהמח שלי עובד.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/7/2007 09:37, ושייך לקטגוריות אמנות, אטימולוגיה בשקל תשעים, מונולוגים מהאמבט
12 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-15/7/2007 09:51

---