רעש בחיי
"קשה לי לשמוע את עצמי ברעש הנורא"

(רפי פרסקי)

העולם המודרני דורש כל מיני טכניקות-תפעול. רוב האנשים, למשל, חייבים לעבוד למחייתם, אבל העבודות מגוונות וכל אחת מהן דורשת סוג אחר של יכולת, כישרון, והשקעה. עבודה אפשר לנסות לפחות לבחור לפי הכישורים, לפי מה שמעניין אותך.
דרישות-תפעול אחרות הן יותר אוניברסליות: אדם צריך לתפעל את כספו (השקעות, הוצאה נבונה, חיסכון, מכירה עצמית), לתפעל את גופו (צחצוח שיניים, ויטמינים, אימון כושר), לתפעל את ביתו (תיקונים, קניות, ריסוס נגד ג'וקים), לתפעל את החברה מסביבו (קשרים, אירועים, מסיבות), לתפעל את המכשירים המקלים על חייו (או לא). אפשר לחלוק את האחריות לכל התפעולים האלה עם בן זוג, אבל אז צריך גם לתפעל את הזוגיות, וזה לפעמים קשה לא פחות.
את רוב טכניקות-התפעול לא לומדים בבית הספר אלא מגלים באיטיות מתוך החיים עצמם, בהשקעה של זמן, כסף, אנרגיה ורגשות. בכל שלב הן נעשות מסובכות, ושוב יש לעשות צעדים ראשונים בשדה המוקשים של התפקוד היומיומי. ואם נמשיך את המטאפורה הצבאית, זה בעצם יותר לצעוד בתוך מטח של כדורים הנורים אליך כל הזמן מכל הכיוונים.
לפני שנים חשבתי שבשלב מסוים זה פשוט ייגמר, באחת משתי דרכים - או שאדע כבר כל מה שצריך לשעת ואהיה 'מבוגר', חכם ובטוח בעצמו, או שאחד הקליעים המטאפוריים ימצא אותי, ואני אשאר מחוץ למסלול, אגיע סופית למצב של חוסר יכולת לתפקוד יומיומי. אלא שזו היתה רק הגזמה דרמטית; עם השנים התבהר לי שהמצב הקיומי הוא איכשהו ביניהם - עם הראש מעל המים, אבל כל הזמן מפרפר בידיים שלא ליפול. מיישם את טכניקות התפעול, ובכל זאת מרגיש שאין לי מושג איך זה עובד. מפסיד כל הזמן אבל נשאר בליגה.
יש נחמה בהכרה שלמדתי יכולות מסוימות לתפעל את העולם, ובביטחון המסוים (מאוד מסוים) שהאדמה לא הולכת ליפול לי מתחת לרגליים. אבל המחיר, מבחינתי, הוא מצב של כיבוי שריפות תמידי, שבו תמיד משהו זקוק לתשומת לבי כדי לפעול. בקיצור - רעש. וברעש קשה לשמוע ולזהות את העצמי, שלא לדבר על לתת לו להתבטא. וכשיש רעש בחוץ קשה לייצר שקט בפנים, ואי אפשר אפילו לזהות אם הרעש בפנים הוא אמיתי או רק השתקפות של הרעש בחוץ.
שמחה מעורבת בעצב מעורבת במציאות מעורבת בשער הדולר מעורבת בבחילה מעורבת בארוחת ערב מעורבת ביללת החתול מעורבת בפרק של באפי מעורבת בחלומות ובמזג האוויר ובאתרי אינטרנט קיקיוניים ובמה לא. אני נזכר במשפט נפלא של הסופר הרלאן אליסון:
"החי ברעש מתמיד מקיץ בשל הדממה"

האם בחיים המודרניים תיתכן דממת-יקיצה?

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/8/2007 01:19, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, קוהרנטיות זה פאסה, שחרור קיטור
12 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-7/8/2007 15:10

---