החיים כקליידוסקופ
"המוח קולט 10 מיליון אירועים לשנייה
אבל משדר לתודעה שניים-שלושה.
אח חכם, גדול, וזהיר, המוח. שומר על
אחותו הקטנה מפני השיגעון."

(רחל חלפי, "מכתב גלוי לקוראי השירה")

צודקת. למעשה, התודעה ברוב המקרים מתמקדת רק באחד מתוך השניים-שלושה האלה, ושומרת על האחרים בשוליים, כמו בזווית העין. "יש דברים שקיימים בפנים אבל אנחנו לא מודעים אליהם", אמרה ענבל פרלמוטר, ואולי לזה היא התכוונה: לכל הרשמים שקולט המוח, אם מבפנים ואם מבחוץ, אבל אינם מרחפים למודעות אף פעם.
התודעה שלי מדלגת מהר מאוד בין מודעויות, נתפסת די מהר לזרמי מחשבה, רגש וחוש שונים. אבל היא גם ממהרת להינעל על אחד מהם ולנתק קשר עם כל האחרים שקורים בו-זמנית (שמו שיודע כל מי שניסה לדבר אתי בזמן שאני קורא ספר/מרוכז בעבודה/משחק במחשב. בזמנים שבהם הרגשות סוערים, התכונה הזו גורמת לי להזדהות עם רגש או מחשבה אחת ברגעים האלה, ואז למצוא את עצמי נסחף בחרדה או ננעל על המחשבות הרציונליות ומתעלם מהחרדה - ושניהם בעייתיים.
אולי דרך אחת להיות יותר 'בעין ההוריקן' כפי שתיארתי היא לנסות לשבור את הכלל הזה. בניגוד לתפיסת הזן, הדורשת לא להיות מודע לכלום, נראה לי שאחת הדרכים להימנע מהזדהות עם הסערה הוא לקחת מרחק ולנסות להיות מודע לכמה שיותר זרמי-מחשבה בו-זמנית. לא רק המחשבה הרציונלית, לא רק הרגש, לא רק החרדה - אלא גם רעש המכוניות הנוסעות בחוץ, איך שהתקרה נראית באור הזה, וכל מיני מחשבות שמתחבאות מתחת לשטיח. המודעות לכולם מאפשרת לראות אותם בפרופורציה, ולא להיסחף יותר מדי לכל אחד מהם - וזו אולי דרך להישאר מחובר לעולם מבלי לאבד את יציבות העצמי.
עם זאת, רצוי לא להתיר את החגורה יותר מדי, שהרי מודעות לכל 10 מיליון הדברים שקורים מובילה לשיגעון מסוג אחר, זה שחלפי מזהירה ממנו. אבל נראה לי שהמוח המיומן לא יאפשר בכל מקרה תודעה כזו, כך שאין סכנה אמיתית.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 22/8/2007 09:37, ושייך לקטגוריות אמנות, מונולוגים מהאמבט
21 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-26/8/2007 18:18

---