אורגניזירט
מאז שהתחלתי לעבוד על הספר, התבלגנו לי השירים. זה נשמע מוזר, אבל ככה זה היה. מזה כמה שנים, מאז שהייתי בכיתת השירה של הליקון, היתה לי שיטה: שיר היה מתחיל את דרכו בקובץ ה'חדשים', עובר לקובץ 'שירים בעבודה' אחרי עריכה או שתיים, ושם מבלה כמה זמן שלא צריך עד שהחלטתי שהוא גמור (ועובר לקובץ הגמורים) או שוויתרתי ואירכבתי בארכיון. השיטה עבדה מצוין כמעט שמונה שנים, ואז הכל השתנה.
קודם כל, העריכה לספר הבהירה שאין דבר כזה 'שירים גמורים' - כולם עברו עוד כמה סבבי עריכה. היא גם יצרה בלגן בהיררכיה, כי שירים חדשים שבקושי היו 'בעבודה' נדחפו פתאום והגיעו לספר או לפחות לעבודה לקראתו. שלא לדבר על כך שבמהלך העריכה נשרו מסימני הנשיכה כמה וכמה שירים - יותר מעשרים - שאין לי מושג איך לטפל בהם; באורח זמני קטלגתי אותם בקובץ 'הילדים האבודים', אבל היה ברור שצריך לחשוב עליהם מחדש.
ולא רק זה. גם שירים חדשים סירבו להיכנס לקבצים המסודרים. במקום להיכתב במקום הנכון הם נשמרו בכל מיני קבצים זמניים על המחשב ועל מחשבים אחרים, נכתבו על דפי נייר קרועים בכל מיני סיטואציות, הועתקו מקובץ לקובץ, נשלחו לכתבי עת לפני שעברו תהליך עריכה מסודר ובקיצור בלבלו לי את השכל.
המעבר לחו"ל גם הקשה על תהליך העריכה, כי לא היתה לי גישה לכמה חברים שהייתי עורך איתם בעבר, והתקשיתי להתרכז בעריכה עצמית כל עוד הספר היה באוויר. וכך קרה שלא היה לי מושג מה כתבתי בשנה האחרונה, וחייתי בתחושה שכמעט לא כתבתי כלום. תחושה שגויה מאוד.
היום בבוקר, אחרי כמה דחיות, התחלתי לארגן את כל הקבצים האלה. גיליתי לא פחות מ-100 שירים שלא מצאו את דרכם לספר אך עודם ראויים. 37 מהם מהשנה וחצי האחרונות. כמה מהם שבקושי זכרתי ואחרים שלא נגעתי בהם מאז שנכתבו. הרבה מאוד עבודת עריכה עצמית, מאבק, גילוי. הרבה דברים לנעוץ בהם את שיני, עכשיו שסימני הנשיכה מאחורי. ועכשיו הכל פרוש מול העיניים, מוכן לעבודה, מאורגן. אני רק מקווה שאמצא זמן, מקום נפשי, רצון לנגוס. אבל לפחות נגמרו התירוצים.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 16/9/2007 23:11, ושייך לקטגוריות אמנות, שחרור קיטור
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-17/9/2007 21:49

---