יומנבית ב': יום האיחוד
כשאסנת נסעה לא היה הרבה אוכל בבית. איכשהו בגלל האירוח של ארי וכל מיני סיבות אחרות מצאנו את עצמנו עם מקרר חצי-ריק, והיה ברור שאצטרך ללכת לעשות קניות. אבל אתמול התחזית דיברה על 80% סיכוי לגשם, ומאחר שבשאר השבוע היה אמור להתבהר, דחיתי הכל להיום. מה שלא לקחתי בחשבון הוא שה-3 באוקטובר הוא יום איחוד גרמניה, חג לאומי מאז 1990, שבו הכל סגור (או לפחות כל הסופרמרקטים, מכולות וכיו"ב). אבל בכל זאת ירדתי לבקר בעיר באמצע היום, בגלל השמש הנעימה וכדי לטעון עוד כסף בסלולרי שלי בחנות של הטורקים שפתוחה תמיד.
זה גרם לי לחשוב על שני דברים. הראשון הוא עצם קיומו של חג לאומי חדש, כזה שפתאום הופיע בלוח השנה לפני 17 שנה והפך בעצם לגרסא הגרמנית של יום העצמאות (אבל בלי זיקוקים ופטישי פלסטיק). עד אותה השנה, החג הלאומי של גרמניה המערבית נחוג ב-17 ביוני, ושל גרמניה המזרחית - ב-7 באוקטובר; ואז, פתאום, הוא זז לתאריך חדש.
בישראל אם נקבעו בלוח השנה מועדים חדשים - יום הזיכרון ליצחק רבין ויום ירושלים למשל - אבל הם לא הוכרזו כחגים לאומיים שבהם הכל סגור; החג האמיתי האחרון שהתווסף ללוח השנה הישראלי הוא יום העצמאות, הנחוג מאז 1948, הרבה לפני שנולדתי.
הדבר השני שחשבתי עליו הוא שעות הפתיחה והעסקים בעיר. בארץ אוהבים להתלונן על 'הכפייה הדתית' שבגללה דברים סגורים בשבת, אבל מבחינת היכולת להשיג כל מיני דברים בכל זמן שהוא, תל אביב עולה בהרבה על זארברוקן. בעוד שבת"א אפשר להשיג קרטון חלב 24 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע (בעצם כל זמן פרט ליום כיפור), אצלנו הסופר נסגר בשבת ב-18:00 ולא נפתח עד יום שני; וחנויות המכולת המשמשות כחלופה עבורו נסגרות אפילו מוקדם יותר. אחרי שמונה בערב, או ביום א', הדרך היחידה להשיג חלב היא לבקש מהשכנים (או לנסוע חצי שעה באוטו לסופר הגדול בצרפת). כמובן, ההבדל נובע מכך שאנו חיים בעיר קטנה; ברור לי שבברלין, למשל, יש חנויות שפתוחות 24 שעות ביממה ואפילו ביום א'.
מצד שני, את חסרונה של כל 'כפייה דתית' מדגימה היטב התחבורה הציבורית. בגלל שיש פחות ביקוש, האוטובוסים והחשמלית פועלים ביום א' במתכונת מצומצמת ובתדירות נמוכה יותר - אבל כולם פועלים (מי שגר בחיפה מכיר מתכונת דומה). התוצאה היא שגם מי שאין לו אוטו יכול לצאת ביום א' לטיול (ומבצעי ההנחות ברכבות לסופי השבוע רק מעודדים זאת). הגיוני, לא?
על כל זה חשבתי היום שהתהלכתי במרכז המסחרי, שכל בתי הקפה בו היו פתוחים אך לא הומים, ובסוף הלכתי על פרוסת פיצה אצל אחד הטורקים ליד בית העירייה. לרוב הגרמנים זה היה מעין יום א' נוסף באמצע השבוע; לי זו היתה הפסקת צהריים נעימה (ונדמה לי שגם אצלכם חג, לא?)

יומנבית ב', רות עבור.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/10/2007 22:33, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה
14 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-4/10/2007 16:34

---