יומנבית ה': במורד
התארחתי אצל ידידינו הישראלים, שגרים במעלה הגבעה. נסעתי באופניים כי עמדתי לאחר ורציתי להביא גם יין. אחרי ארוחה דשנה של שרצים ועוגת תפוחים, וכמה לגימות מליקר דומדמניות שחורות, לבשתי את מעיל הרוח שלי וירדתי מן ההר באופני.
היה עשר בערב, תשע מעלות. הרחובות היו כמעט ריקים, ולמרות שלא בכולם היו שבילי אופניים דהרתי במורדם אל תוך הקור. והייתי חי, והייתי מתריס, והריאות שלי כמעט התפוצצו.



אסנת מטיילת בברלין ואין לה אינטרנט, והיא משתמשת בשלט רחוק באינטרנט המקרטע שלי, כדי לזהות איפה היא צריכה להגיע לחזרה מחר. יוצא קצת מטורף הסיפור הזה: התחרות היא על שם זמרת יהודייה גרמנית שבתה הציירת נרצחה באושוויץ. קונצרט הסיום יהיה במוזיאון היהודי בברלין, ואסנת תשיר שם בין השאר שיר של המלחין היהודי-גרמני ויקטור אולמן, שמת בטרזינשטאט. מעגלים סגורים, מעגלים פתוחים, מעגלים שוטפים.



יום שלם בלי לשמוע את המיוזיקל או מוזיקה בכלל. האם אני בגמילה? וגם: האם קבוצת ההתייחסות הוירטואלית שלי יותר אמיתית מהאמיתית? מתי יתחילו אנשים לחיות את כל החיים שלהם בצורה מוחלטת בתוך המחשב? האם הבלוגייה תהפוך בקרוב לתחליף של דפי זהב מהפרסומות עם דבל'ה גליקמן שהיו פעם בקולנוע - "אם אתה לא שם, אתה לא קיים?"



יומנבית ה' הג'יפ.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/10/2007 22:26, ושייך לקטגוריות אמנות, בשבילנו זו אירופה אירופה, הגרמנים האלו..., קוהרנטיות זה פאסה
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-8/10/2007 10:14

---