פרוצדורה
'פרוצדורה' היא מונח שהיכרתי מלפני שנים, בדרך כלל בתוך הביטוי, 'עזוב, זאת פרוצדורה נורא מסובכת'. לקח לי הרבה שנים להבין שבסך הכל מדובר ב-procedure האנגלי, שעבר עברות מתוחכם במיוחד. רק לאחרונה הבנתי שהמקור הוא בכלל במילה הגרמנית Prozedur. וכל זה לא עזר לי להפסיק לפחד מפרוצדורות מהסוג הזה, שאמורות להיות בסך הכל פורמליות - למשל הארכת אישור השהייה שלי בגרמניה לעוד שנתיים. למרות שמדובר בסך הכל בהליך פרוצדורלי פשוט, שאין בו מקום לטעויות, היה לי קשה לישון בלילה לפני כן, ועל שני המשפטים בגרמנית שהייתי צריך להגיד התאמנתי בערך שעתיים.
באופן לא מפתיע, התהליך הלך חלק, ואפילו מהר - רבע שעה המתנה, עשר דקות במשרד, חתימה על טופס אחד. הפרוצדורה דמתה יותר מתמיד ל-procedure האמריקאי - משהו שעושים באופן כמעט שגרתי.

אינטגרציה
אלא שפטור בלי הפתעות אי אפשר, ורגע לפני שיצאנו ציינה בפנינו פראו ניקולאי שליד שולחנה ישבנו, שהיא רואה שעוד לא עשיתי את ה-Integrationkurs. אני זכרתי אמנם שבשנה שעברה אמרו משהו על קורס ודחפו לי ליד דף עם כתובות וטלפונים של כל מיני בתי ספר, אבל בגרמנית הלא-בטוחה-בעצמה של אז איכשהו הצלחתי להיות בטוח שמדובר בכל מיני אופציות שמציעים לי, אבל לא שום דבר שחובה. אז זהו שלא.
מסתבר שכדי להמשיך ולקבל הארכות לתעודת התושב שלי, ולהגיע לבסוף לתעודת תושב נצחית ובלתי מוגבלת, אני חייב לקחת את הקורס הזה תוך שנתיים מהגעתי לגרמניה, כלומר תוך שנה מהיום. מדובר בקורס משולב של גרמנית עם הכרת חוקי גרמניה, המערכות הפוליטיות ובכלל. נראה שהגרמנים רוצים שתושב קבע ידע מה קורה סביבו. לא מאשים אותם.
מסכת ההפתעות נמשכה כשהתברר לי שהקורס הוא לא איזו הדרכה שולית שצריך ללכת אליה ולהחתים מישהו, או אפילו קורס-ערב של פעם בשבוע כמו במכון גתה; מדובר בקורס של 600 שעות, המתפרסות על פני שישה חודשים, ובמלים אחרות - לומדים בימים ב'-ה' בשעות 8:00-13:00. מה שמשאיר הרבה פחות זמן לעבודה, חיים, קפה של בוקר, אינטרנט ובכלל. בצד הזכות, כשאסיים אדע גרמנית כמו שצריך; בצד החובה, זה כמעט כמו ללכת שוב לבי"ס יסודי, ויגנוב שעות יקרות מזמן העבודה. אבל מכל צד שלא יהיה, אין ברירה - צריך לקבל את האינטגרציה וללכת אתה.

סטרס
וכך יצא שהכל הלך חלק ובכל זאת מצאתי את עצמי בלחץ. ולחץ, כתמיד, גורר לחץ: מיד היה קשה לי להתרכז במטבח הפורטוגלי של מקאו, וכל מיני יצירי דמיון שיחקו לי מול העיניים. הקשיים העתידיים התערבבו בנוכחיים, באופן שאי אפשר לתאר אותו אלא ככאב בטן חד משמעי. לא עזרה העובדה שמשום מה הסינית בקבצים התעקשה להתבלגן ושכל העולם החליט שהוא רוצה לדבר אתי דווקא הערב.
אני יודע לנצל את הסטרס כדי להתפקס בעבודה, וזה מה שעשיתי; אבל דווקא עכשיו, כשהלילה ירד והעבודה נשלמה פחות-או-יותר, הסטרס מונע ממני להיכנס למיטה ולשכוח. הוא מחייב אותי להמשיך לכרכר במחשבות סביב אירועי היום, לחפש את המקום שממנו אפשר לפעול, לשנות, להבטיח, לאתר, לאבד ולמצוא. הוא כמו סכין שנדחפת לצלעות ולגב, מפרידה את הריאות מהמעטפת. וזה מה שקשה.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 16/10/2007 22:21, ושייך לקטגוריות שחרור קיטור, הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30
21 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-18/10/2007 15:13

---