Im Ausland

החיים חזקים יותר
 
הוסף לקבועים שלי
רוצים להמליץ על הבלוג? לחצו כאן
קישור ישיר לבלוג
דף כניסה לישראבלוג
רסס


ברוכים הבאים למועדון המעריצים של שמילקיהו!

כינוי: רונן א. קידר
גיל: 52
רוצים מנוי? מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
חיפוש טקסט בקטעים:

חפש


פינת החתול


חתול עולה באש?
או שזו סתם הילה של קדוש?


בלוגים חביבים עלי
סינמסקופ
דגש קל
ליבריסטאן
אמיר אור
המתופפת הקטנה
החיים שמתחת לחיים
לדבר את האהבה הטובה
יעל ישראל עושה אהבה
מולטי קולטי - בלוג בישול
עדה
קיטי
Alon's Blog
תירס חם
סיטי בלונד
אדמיאל קוסמן
שירה ומחשבות
עיר מקלט
אני והעיר הקדושה


מורה נבוכים
באופן כללי
מי אני ומה אני עושה בגרמניה
מה אני בעצם מתרגם שם?
איך אני נראה עכשיו (מסופר)
החתול שנותן לי לגור אצלו
על ספר השירים שלי, "סימני נשיכה"
הבלוג השני שלי - מה שהיה מותר
זוטא - אם יש לכם רגע
-
שירים
zuhause
הגבול
חרדה
החומה (טכנולוגיה היא קיר)
היום הקצר ביותר
להיות גרמני (השיר מופיע בסוף הפוסט)
יראת אלוהים
בתוך הראש
מבקרים
שני שירים מתוך 'סימני נשיכה'
-
פרוזה
השואה היתה - פתיחה
עסקי הספרות
Life goes on
פרוטוקול


פוסטים מומלצים מבלוגים אחרים
על הרע שבעשיית הטוב / את תלכי בשדה
כן, אבל לא עכשיו / המתופפת הקטנה
תיאורית המחירים / המתופפת הקטנה
תשוקה היא תשוקה היא תשוקה / המתופפת הקטנה
אלוהים אדירים / miss kitty fantastico
אם הקירות / את תלכי בשדה
ב"נ ומ"מ רוקדות/ החיים שמתחת לחיים
קריאה ב'פרימה'/ורד דור
שנה וקללותיה/ אורי אלחייני
בקבוק מים/ מיכל ברגמן
מהר מהר שלא ייגמר /אסתי
על האומץ/עדה
על הקל והכבד/ את תלכי בשדה
צהריים בטוסקנה/אקס
סוף העולם/ שרה (הקודמת)
משחקים בבננות / אמיר אור וחברים
גברים מתוך קטלוג/ את תלכי בשדה
השתלשלות / אסתי ירושלמי בע"מ
בובת חרסינה / אסתי ירושלמי בע"מ
למה אני שונאת את השדים שבפנים / גן צועני
דו"ח מצב נקודתי - חלק ב' / טרף קל


קטעים לפי קטגוריות


 << אוקטובר 2007 >> 
א ב ג ד ה ו ש
  1 2 3 4 5 6
7 8 9 10 11 12 13
14 15 16 17 18 19 20
21 22 23 24 25 26 27
28 29 30 31      

הבלוג חבר בטבעות:
« הקומונה של לי » ±
« ישראלים בחו"ל » ±

ארכיון:

10/2007

קול קורא לנדוד
"הרגשנו לא נוח בתוך עורנו/ אבל יותר מכל/ היינו יפים"
(אלאניס מוריסט/ Joining You)

לפעמים נדמה לי שתנאי בסיסי להיות יוצר אמיתי הוא שנאת הביתיות: איזה תיעוב בסיסי לעמידה במקום, להגדרה של בית, לארבעה קירות, דשא, 2.4 ילדים וכלב. נראה שיוצרים גדולים רבים נרדפו בידי איזה צורך לא להישאר במקום, לא להרגיש נוח, לא למצוא את החתיכה החסרה שלהם, אלא "לרוץ מהר, לרוץ מהר, לרוץ".
וגם בי יש את הצד הזה, זה שמתעב את כל טקסי הביתיות החצי-מעושים, את הסמול טוק, את ההתמקמות וההרגליות, כשה שהיה רוצה לשבת בפאבים עשנים ולקרוא בהם את הרמן הסה, לעבורא מעיר לעיר כמו בפרסומת לאינטרנט מהיר, להמציא דמויות פיקטיביות ולכלות אותן בעשן סיגריה, לאהוב מהר וחזק ועכשיו ובלי להשאיר עקבות.
אבל זה רק צד, וככל שהזמן עובר אני חושב שהצד הזה לא נמצא בי במינון מספיק כדי להיות ג'ים מוריסון, הנרי מילר או אנדי וורהול. אני מגלה שאני "אוהב להיות בבית" כמו אריק איינשטיין (ודווקא הוא אמן גדול). שמתפתחים בי הרגלים ומקומות נוחים כמו כורסא, שאני מתפנק ומתקשה לעוזבם. והרי ככל שטוב לך יותר אתה נושא מטען גדול יותר, יותר דברים לאבד בכל שינוי חד, יותר דברים לבכות ולהתגעגע אליהם. והרי הכלל הראשון של שנאת הביתיות הוא לא להביט לאחור, לא להפוך למלח.
וכך בתוך הבית החוזר ונבנה וחוזר להיות מעוז שמפחדים לעזוב כל פעם מחדש, מתנוון דחף הנדודים והופך לטרוניה צינית, לסתם אי נוחות חברתית מתנצלת שמתקרצצת לפעמים וקוראת בהתרסה, כאומרת 'מה תעשה לי, הרי אני אתה, הרי אני החלק שאתה מעריץ בך, מה תעשה לי?' והיא כמובן צודקת, אבל הצעד נעשה כמעט לבלי שוב, והמרוץ המטורף חצי נעצר או לפחות כיום מטויל יותר וירטואלית ממעשית, ואירופה שלי אינה פריז של מילר אלא עיר קטנה ואנשים בה רגילים, מי יותר ומי פחות, ואינטרנט אחד גדול מלא מרוצים וירטואליים, קטני סיכון ומורשים.
ואם רק הייתי יכול להכיר בזה, להגיד 'אני לא כמו החולות, אני כמו סלע', ולהשתיק את הכבשים שפועות בוואדי בלי הפסקה.


נכתב על ידי רונן א. קידר, 24/10/2007 22:25, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, מעברים 10-20-30
52 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של מרי ג'יין ב-4/11/2007 22:22



45,971
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרונן א. קידר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רונן א. קידר ועליו/ה בלבד