בכותונת המארחים
מעולם לא הייתי 'בורגני' במיוחד - אני שונא ללכת לקניות ואף פעם לא תמצאו אותי מעלעל בקטלוגים להנאתי. כבר כתבתי בעבר על מצוקת החפצים-הדורשים-תחזוקה ועל הדחף הקבוע לקחת תרמיל ומינימום חפצים וללכת להקיף את העולם או לחיות כמו חורני במערה נידחת.
אבל יש דבר אחד בהוויה הבורגנית שעושה לי טוב, וזה האירוח. אם נדייק, אני גם לא במיוחד אוהב את הצורך לעשות ניקיון כללי בכל פעם שחבר קופץ לבקר; אבל לבשל לאורחים (ברגע שנכנסים לעניין) זאת חוויה כיפית ומלהיבה שקשה להגיע אליה עם תרמיל על הגב.
וכל ההקדמה המפותללת הזו נועדה רק כדי שאפשר יהיה להגיש בפני קוראי הפוסט בגאווה את תפריט ארוחת הגורמה שהגשנו אתמול לאורחינו, לילי הקרואטית ובעלה-לעתיד הגרמני אנדריאס. זה אמנם דרש עמידה במטבח בערך משלוש אחרי הצהריים ולפניה סבבי קניות ברחבי זארברוקן, אבל מה לא עושים בשביל מבט משתאה מהאורחים (ומקוראי הבלוג...)? יש לציין גם שהחלטנו הפעם להתנסות, ופרט למנה אחת הגשנו רק מאכלים 'ניסיוניים', שלא הכנו מעולם - מתכונים מהאינטרנט, ניסיונות לחיקוי מנות מממסעדות ובכלל.
הקונספט - מכל מיני סיבות - היה של ארוחה 'קלה' יחסית, בלי בשר ובלי 'מנה עיקרית' גדולה, אלא עם כל מיני מנות קטנות ומעניינות. לפתיחה הגשנו חמוצים יפניים - גזר, צנונית ומלפפון בתחמיץ מיוחד וטעים להפליא, שכבר אספנו לחיקנו לפני שנים מספר מוצלח על בישול יפני. יחד עם החמוצים עלו לשולחן משמשים ודבלים ממולאים גבינות - מתכון פשוט להפליא שמצאנו באתר האוכל של וואלה, אבל בהחלט השתדרג בזכות השימוש ברוקפור צרפתית טרייה למילוי. אנדריאס ולילי פתחו עיניים גדולות - השילוב של פירות יבשים וגבינות היה להם משונה - אבל לא הפסיקו לנשנש. עם המנות הראשונות הגשנו כוסות של טקילה סאנרייז שאסנת ערבבה, וזה נראה נפלא.
כשהמגש היה כמעט ריק החלטנו לעבור ל'עיקריות' (נניח...). ראשית הגיעו לשולחן שני מגשים של כדורי טמריזושי על מצע של רוטב הבית, מנה שהעתקנו ממסעדת 'יקימונו' בתל אביב. שם קראו לזה 'המיוחד של השף', ואחרי שעתיים שניסינו להבין ממה עשוי הרוטב הבהיר, הסמיך והעדין שבו היו טבולים כדורי האורז העטופים דגים חיים, הבהיר לנו המלצר תוך שהוא מסתיר את חיוכו בקושי שמדובר בטחינה. פיוז'ן במיטבו. כדי לא לשגע יותר מדי את האורחים צרבנו חלק מהדגים קצרות על מחבת, אבל הם דווקא לא גילו רתיעה מדגים חיים, ואנדריאס אפילו הצליח - אחרי כעשרים ניחושים כושלים - לנחש שמדובר ב-Sesam, דהיינו שומשום, למרות שהוא מיד פסל את הניחוש 'כי שומשום הרבה יותר מתוק'. מנפלאות הטחינה.
במקביל הגשנו את המנה שאני הייתי אחראי עליה, ארטישוקים ממולאים פטריות. היא החלה אמנם את דרכה כמתכון שמצאנו באינטרנט, אבל די מהר גילינו שהמתכון ממש לא מפורט וגם מלא טעויות, כך שפשוט אלתרנו. אני מכיר ארטישוקים מהבית, אבל בעיקר בשיטת 'זרוק אותם לסיר וחכה שעה'; הפעם נאלצנו להאבק עם הארטישוקים כדי להוציא מהם את השערות ולמלא במקומן פטריות ברוטב בשמל. התוצאה היתה שכל אחד קיבל ארטישוק מלכותי, שנראה כמו כתר וועורר קריאות התפעלות מצד כל אוכליו. כדי שאף אחד לא יצטרך להפעיל יותר מדי את הדמיון, צילמנו בשלב הזה את השולחן:




(הארטישוקים מלפנים, הסושי מאחור, מאחוריו החמוצים היפניים, ובכוסות - טקילה סאנרייז ויין לבן)

למרות שהארוחה היתה תיאורטית 'קלה', מעשית בשלב הזה כולם היו כבר מלאים. לכן לקח לנו כמה זמן עד שהגענו את הקינוח, מתכון שאסנת הביאה מהבית (אבל מסתבר שהוא גם גרמני אופייני) - תפוחים אפויים ביין, או בגרמנית בראט-אפפל. את התפוחים מילאנו באגוזים, צימוקים, יין בורדו וסילאן (דבש תמרים), והגשנו עם גלידת וניל. אלוהי.

אחרי כל ההכנות, לא תכננו הרבה לחלק הבידורי של הערב, אבל לכך דאגו אורחינו, שהביאו אתם משחק בשם 'טאבו' - משחק מלים שבו צריך להסביר לבן הזוג מילה מסוימת, מהר, בלי להשתמש בחמש מלים נפוצות הרשומות על הכרטיס. הקטע הוא ששיחקנו הכל בגרמנית.... התחלקנו לשתי קבוצות - הבנים מול הבנות, כך שזה היה מאוזן (אנדריאס וליליאנה יודעים יותר גרמנית מאתנו) ועשינו לעצמנו קצת 'הנחות' (כלומר, פעם-פעמיים עברנו לאנגלית) אבל ברוב הזמן שיחקנו את המשחק כמו שצריך והצלחנו להסביר את עצמנו היטב (איך מסבירים 'מבריח' בלי להשתמש במלים 'גבול', 'להעביר', 'סמים', 'נשק' ו'חוק', והכל בגרמנית? עובדה שבסוף הצלחתי). החוויה היתה מהנה מאוד (הבנים ניצחו, אבל בהפרש קטנטן) וללא ספק למדתי ממנה לא מעט גרמנית (למרות שכבר היינו קצת שיכורים ואף הוספנו למדורה עוד כוסית לימונצ'לו מהייצור הביתי של המשפחה של אסנת ושוקולדים שהביאו האורחים).

אז נכון, החומרים לאירוח הגורמה די יקרים (דבלים פה זה סוג של אוצר), העבודה מרובה והסידור-שאחרי היה קצת מתסכל, אבל היום קמנו לא רק עם הנגאובר קל אלא עם הרבה גאווה בלב. האם יש סתירה בין התחושות האלה לבין המאבק התמידי לשמר את יצר הנדודים, את אי-הנחת, את הפעילות התוססת היוצרת את האמנות? או שאולי עדיף פשוט להחליט שגם בישול זה פעילות יצירתית, ומשחקי חברה זה היכרות עם תרבות אחרת, ולהרגיע את החיה הרעבה מבפנים. כן, נראה לי שזה מה שנעשה לבינתיים.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/11/2007 11:19, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30, מתכונים, תמונות
30 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של punktchen ב-5/11/2007 10:31

---